המדינה פוטרת את עצמה מתביעות ייצוגיות - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המדינה פוטרת את עצמה מתביעות ייצוגיות

החוק הקנה למדינה הגנות נרחבות מפני ההליך הייצוגי, ובתי המשפט הוסיפו סייגים שהפכו את ההליך ללא יעיל

תגובות
הכנסת
אמיל סלמן

באחרונה קבע בית המשפט העליון כי בתובענה ייצוגית נגד המדינה — גם אם יימצא שהמדינה גבתה כספים שלא כדין לאחר הגשת התובענה — היא תידרש להשיב רק את הכספים שגבתה ב–24 החודשים שקדמו להגשת התביעה.

זו הגנה נוספת מפני תובענות ייצוגיות בשורת ההגנות יוצאות הדופן שמהן נהנית מדינת ישראל, שהופכות את הכלי האזרחי החשוב הזה לבלתי־יעיל כשמדובר בכספים שהמדינה גובה שלא כדין. אפקט ה"הרתעה וחינוך השוק" — אחד מהתכליות החשובות של תובענה עסקית — אינו קיים כשמדובר במדינה ומוסדותיה.

כשחוקקה הכנסת את חוק תובענות ייצוגיות, הוחלט להחיל את החוק על המדינה במתכונת מצומצמת. החשש היה כי הצפת המדינה בתביעות ייצוגיות תביא לעול בלתי־אפשרי על הקופה הציבורית. כך למשל, לא ניתן לתבוע את המדינה בגין רשלנות, נזקים עקיפים שגרמה במעשה או מחדל ובגין עילות שבעטיין ניתן לתבוע גופים עסקיים אחרים.

אחת ההגנות שקיבלה המדינה היא הזכות להגיש הודעת חדילה, שלפיה היא תפסיק לגבות את הכספים שלא כדין ואז היא פטורה מהשבתם במסגרת ההליך. במלים אחרות, המדינה מודה כי היא גובה כספים שלא כדין, אך אם תודיע שהיא מפסיקה לעשות זאת, האזרחים לא יקבלו את הכספים שנגבו מהם שלא כדין. התובע המייצג ובא כוחו אמנם יזכו לגמול, אך אם לא תישלח מראש למדינה התראה מפורטת וברורה, גם הגמול ושכר הטרחה עשויים להישלל.

למעשה, אם הליך הבקשה התמשך שלוש שנים, שבמהלכם המשיכה המדינה לגבות כספים, היא לא תידרש להשיבם לציבור במסגרת התובענה. זאת, בניגוד לגופים עסקיים, הנדרשים להשיב כספים שגבו שלא כדין בשבע השנים לפני הגשת התובענה.

במגזר העסקי נהפכה תובענה ייצוגית לכלי חשוב בקביעת נורמות ובחינוך השוק. החשש מפני תובענה ייצוגית פוטנציאלית מדריך לא אחת את הגופים העסקיים ומונע מהם לקחת סיכונים מיותרים על גב האזרחים.

בית המשפט יכול וצריך לעודד אכיפה של הפסקות הגבייה ושל השבת הכספים שנגבו שלא כדין בשלל אמצעים — בין היתר באמצעות צווי עשה והקמת מנגנון פיקוח שיוודא כי ההחלטות יושמו בפועל. במצב הקיים, שבו הפיצוי הוא תכלית הכל, התביעות הייצוגיות אינן מטילות מורא, ופעמים רבות כלל אינן מגיעות לידיעת עובדי הציבור הרלוונטיים. כך, החלטות בית המשפט מתמוססות והבעיות אינן נפתרות.

בסופו של יום, תביעה ייצוגית אינה מהווה אמצעי אכיפה יעיל כשהנתבעת היא המדינה. החוק הקנה למדינה הגנות נרחבות, ובתי המשפט הוסיפו שורה ארוכה של סייגים שהפכו את ההליך נגד המדינה ללא אפקטיבי.

מן הראוי שהמחוקק יבחן מחדש את תחולת החוק על המדינה ויקנה לתובעים ולבתי המשפט כלים יעילים, שמחד יאפשרו הרתעה ומאידך לא יכבידו על הקופה הציבורית יתר על המידה. במצב הדברים כיום אין טעם בהגשת תביעה ייצוגית נגד המדינה, וכולנו — המדינה, האזרחים ובתי המשפט — נפגעים מכך.

הכותב הוא ראש מחלקת ליטיגציה במשרד עורכי הדין סימון, עישר, פורת ושות', ומתמחה בתביעות ייצוגיות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם