ההצלחה של ההיי-טק מגדילה פערים - וזה שווה את זה

ישראל נמצאת בתחרות על החברות, היזמים והעובדים. עלינו להילחם בכל יום על מעמדנו כמובילי החדשנות

יוג'ין קנדל, לשעבר ראש המועצה
הלאומית לכלכלה
יוג'ין קנדל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חממת סטארט־אפים בתל אביב. ההיי־טק אינו אויב האומה
חממת סטארט-אפים בתל אביב. ההיי-טק אינו אויב האומהצילום: לירון הראל

יש שתי כלכלות בישראל. הראשונה היא הכלכלה החדשנית המהווה מודל להערצה בכל רחבי העולם, ואילו השנייה, שאר ענפי הכלכלה, סובלת מפריון נמוך, פונה בעיקר לשווקים מקומיים, ונמצאת קרוב לתחתית במרבית המדדים של OECD. האבחנה החדה בין שתי הכלכלות והפערים ביניהן הן עובדות יודעות, ואנחנו בעמותת סטארט־אפ ניישן סנטרל חוזרים ומדגישים בשנתיים האחרונות את הצורך להכיר בכך ולהיערך בהתאם.

ואולם, באחרונה גוברים הקולות הטוענים כי ההצלחה של ההיי־טק באה על חשבון שאר הכלכלה. לפי טענה זו, סקטור ההיי־טק היעיל והחדשני תופס נתח גדל ביצוא הישראלי על חשבון תעשיות מייצאות אחרות שלכאורה היו יכולות לצמוח כאן. להוסיף חטא על פשע, הוא גם מושך את המוחות המבריקים ביותר ומונע מסקטורים אחרים ליהנות מכישוריהם. הקוראים (בין היתר, גם פוליטקאים) יכולים להגיע למסקנה הפופוליסטית שהכלכלה הישראלית היא קורבן של הסטארט־אפ ניישן. אם נמשיך בנרטיב זה, המייצר כותרות, בתוך זמן קצר ההיי־טק עלול להצטרף לבנקים ולטייקונים כאויב האומה.

תעשיית החדשנות הישראלית אינה האיום שניצב בפני הכלכלה הישראלית, אלא התקווה המרכזית שלנו. מלבד העובדה שתעשייה זו ואנשיה משלמים אחוז נכבד מכלל תשלומי המסים, הם תורמים תרומה מכרעת לביטחונה של ישראל, וליכולתו של המשק הישראלי להתמודד עם אתגרי המאה ה-21. החדשנות הישראלית היא זו שהובילה עשרות מדינות, ומאות חברות רב־לאומיות להפוך לשותפות אסטרטגיות של ישראל. ללא החדשנות, מרביתן היו מתעלמות ואף מגנות אותנו. קשה להפריז בתועלת שמביאה תעשיית החדשנות לישראל.

אכן, יש גם עלויות. תעשייה זו היא מקום עבודה מאוד אטרקטיבי, שמאפשר לרבים מהפעילים בו לצבור עושר רב, וכפועל יוצא זה מרחיב את האי־שוויון בהכנסות בישראל. לפני שמכנסים ועדת חקירה על כך, חשוב לזכור את המאפיין המרכזי ביותר של תעשית החדשנות — המוביליות שלה. ישראל נמצאת בתחרות הולכת וגוברת מצד מדינות רבות על החברות, היזמים, והעובדים בעלי הכישורים המתאימים. רבים לצערנו עוזבים, אך נכון להיום מרבית התעשייה עדיין נשארת כאן. רבים טועים לחשוב שכבשנו את מקומנו כמובילי החדשנות לעד, אולם האמת המרה היא שעלינו להילחם בכל יום על מעמדנו. בעולם הטכנולוגי המשתנה תדיר, אין אפשרות להישאר במקום: או שאתה גדל או שאתה נעלם. החשש הוא שהתקפות על תעשיית ההיי־טק יובילו במהרה לעצירה של הצמיחה בשלב ראשון, ולאחר מכן להידרדרות מהירה שיהיה קשה מאוד לתקן.

אז מה עלינו לעשות? ראשית, חייבים לענות על השאלה: האם אנו מעוניינים להמשיך להיות מובילי חדשנות טכנולוגית? במידה וכן, עלינו להכיר בעובדה כי הפערים בין שתי הכלכלות לא יצטמצמו באופן משמעותי בשנים הקרובות. לצערנו אין קסמים בכלכלה. ההכרה בכך שמדובר בשתי כלכלות נפרדות גוזרת מספר כיווני פעולה שצריכים לעמוד בראש סדר היום הלאומי. התחרות מצד מדינות אחרות דורשת מהממשלה לייצר יותר ודאות רגולטורית ומשטר מס שמשאיר את ישראל תחרותית עבור תעשיית ההיי־טק. זהו תנאי הכרחי, על מנת שהתעשייה תמשיך בכלל להתקיים בישראל. מעבר לכך, עלינו לדאוג לכך שדלתות תעשיית ההיי־טק יהיו פתוחות לכל המגזרים.

את הפערים בין הכלכלות יהיה קשה לסגור במהרה, אולם המטרה היא שמקום מגוריך והשכלת הוריך לא יהיו מרכיב מכריע בשאלה אם תוכל להצטרף לכלכלת ההיי־טק. מעבר לחשיבות הרבה בשוויון ההזדמנויות, המחסור הגובר בכוח אדם מיומן פשוט אינו מאפשר לנו להשאיר פוטנציאל אנושי לא ממומש. בנוסף, אנחנו חייבים לייצר מערכת תמריצים לחברות להישאר ולגדול בישראל, במקום להקשות עליהן. חברות גדולות מעסיקות על כל מהנדס כ–4 עובדים שאינם מהנדסים בשכר מכובד. עלינו לוודא שאנו מעודדים חברות לצמוח ולגדול באמצעות מדיניות ממשלתית ברורה ויציבה.

בואו לא נאשים את תעשיית ההיי־טק בפריון והשכר הנמוכים של יתר הכלכלה. ישנן רפורמות רבות שניתן לקדם במקביל כדי לסייע ליתר ענפי המשק. הפחתת הביורוקרטיה, מתן ודאות למשקיעים ולחברות, שינוי דיני ויחסי העבודה (כמו שעשו בשוודיה ודנמרק) במטרה להתמודד עם שוק העבודה שהמשתנה ועוד. אין מנוס מהצעדים האלה, השאלה היחידה היא אם נצליח לתכנן ולבצע אותם מתוך ראייה אסטרטגית, או בעקבות משבר כלכלי שייאלץ אותנו להגיב בכאב ועלות רבים.

הממשלה נקטה בשנים האחרונות כמה צעדים חשובים בכיוונים אלה, אך האתגרים העומדים בפנינו הם רבים והמלאכה עוד רבה. גם לתקשורת יכולה להיות השפעה לטובה בהעלאה לסדר היום הציבורי סוגיות אסטרטגיות חשובות, בחינה ביקורתית של צעדי הממשלה, ולחץ מתמיד להתמודדות עם האתגרים תוך קבלת החלטות קשות. לחילופין, התקשורת יכולה להמשיך ולחפש את האויב החדש ולשסות בו את הציבור באמצעות כותרות סנסציוניות. על אף שזה מפתה, כולנו חייבים לחשוב על ההשלכות. ההיי־טק הישראלי חשוב מדי מכדי להפוך אותו שלא במתכוון לאויב החדש. בואו נהפוך אותו למקור השראה ותקווה לכך שאנו מסוגלים ליזום ולשנות את פני הכלכלה הישראלית כולה. עתיד ילדינו תלוי בכך.

פרופ' קנדל הוא מנכ"ל עמותת סטארט־אפ ניישן סנטרל ולשעבר יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker