נחוץ שמאל כלכלי ישראלי חדש - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נחוץ שמאל כלכלי ישראלי חדש

על מנת לאפשר ויכוח פוליטי אמיתי בין ימין ושמאל כלכליים, הגיע הזמן לוותר על המסכה החברתית

15תגובות
משה כחלון בישיבת ממשלה שבועית
אמיל סלמן

שש שנים לאחר המחאה החברתית ב–2011, ועדיין הדיון בשאלה אם היא השפיעה או לא השפיעה — חי ובועט. גבולות ה–14 ביולי 2011, בהשוואה למה שהתרחש אחריהם, הוכיחו שמי שניסו לקבור את השיח הכלכלי במוספי כלכלה נוטפי ז'רגון נפוח — נכשל. יש ציבור רחב שמתעניין בסוגיות כלכליות, כמו מדיניות מסים, מחירי דירות, מדיניות הגירעון של הממשלה, חוק ההסדרים — החיים עצמם.

ובכל זאת, הזנחה מכוונת של השיח הכלכלי, הפוליטי והאזרחי במשך עשרות שנים הולידה מסגרות של שיח שמקבל את כל הנחות היסוד של הימין הכלכלי — ועונה עליהן אמן. גם היום. כל ניסיון לקדם תפישה של הרחבת שירותים חברתיים, זכות יסוד לקורת גג, או שינוי בחלוקת העושר לטובת המעמד הנמוך, נתקל בהשתקה של ממש. שיח יוקר המחיה וההפרטה מאכל את שיח המחאה.

הפתרון למתח הזה נמצא בזירה הפוליטית, באמצעות "הפוליטיקאי החברתי". הפוליטיקאי החברתי מאופיין ברקע אישי של מצוקה, הוא לרוב מזרחי, והוא דוגל בחמלה ובמתנות בשולי תקציב המדינה לשכבות החלשות. שר האוצר שלנו הוא דוגמה מושלמת לזן הפוליטי הזה. על מנת לאפשר ויכוח פוליטי אמיתי בין ימין ושמאל כלכליים, הגיע הזמן לוותר על המסכה החברתית.

מחפשים מקורות השראה? בכל העולם יש כיום יותר שיח כלכלי־שמאלני רציני, שמאתגר את האקסיומות של הניאו־ליברליזם וצובר כוח ואהדה בקרב ציבורים רחבים. בספרד, מקדמים פודמוס פוליטיקה למען העניים והחלשים; ביוון, זוהי תנועת סיריזה שהתנגדה לצנע וההרעבה שנכפית על המדינה; בארה"ב — ברני סנדרס לא היה רחוק מהתמודדות על הנשיאות, תוך כדי שאמר את המלה האסורה סוציאליזם; בצרפת, מועמד שמאל כלכלי בשם ז'ק לוק מלנשון היה קרוב מאוד לסיבוב השני לנשיאות; ובבריטניה ג'רמי קורבין הוביל את מפלגתו להישג בבחירות הבזק, עם מצע כלכלי שכלל העלאת מסים, הלאמה והשקעות ממשלתיות רחבות.

ובישראל? גוף השמאל הכלכלי הרדיקלי ביותר המסתמן נכון להיום הוא בנק ישראל. מדו"חות הבנק עולה שישראל רחוקה בכ–100 מיליארד שקל בשנה מההוצאה הממוצעת במדינות OECD על נושאים אזרחיים. עוד מציע הבנק להעלות את המסים הישירים ולבטל הטבות על חסכונות פנסיוניים גבוהים במיוחד. לפי נתוני הבנק, ישראל רחוקה מאוד מלהציע את המינימום הנדרש לחיים נאותים: משכורת מקיימת, ביטחון תעסוקתי, קורת גג לכל אדם, חינוך איכותי. כל אלה עולים כסף, ודאי, אבל מה מטרת הצמיחה אם רק עשירים מופלגים נהנים ממנה?

אם רוצים להשיג את כל אלה, דרושה התארגנות פוליטית בתוך הזירה המפלגתית ומחוצה לה, המייצרת חלופה כלכלית אמיתית. התארגנות שלא נופלת להטעיות של בעלי הכוח, שלא מקבלת את עיקרי האמונה הניאו־ליברלית אשר זוכה כבר לביקורת גם מצד גופי ימין כלכלי כמו קרן המטבע העולמית. התארגנות כזו תשאף לגדולות: שכר מחיה, דיור לכולם ובכל חלקי המדינה, צדק חלוקתי בין רשויות, מערכת רווחה מפותחת ומיטיבה, חינוך איכותי, זכויות עובדים רחבות, מערכת בריאות ציבורית חזקה, ועתיד פנסיוני לכל האזרחים.

אחרי שהתארגנות כזו תוביל בהצלחה להשוואת הנתונים בישראל לאלה של ממוצע OECD, אפשר יהיה לחזור לפרלמנטים של ימי שישי ולהתווכח מי ימני אמיתי ומי שמאלני אמיתי. עד אז, כל האנרגיה צריכה להיות מופנית לשינוי כיוון — ממדיניות של שנאת עניים למדיניות רווחה לכולם; כן, אפילו לערבים, חרדים ונשים. רק כך תתקיים חלופה אמיתית למיינסטרים הכלכלי־פוליטי השולט בכיפה היום.

דבוש הוא ממייסדי מועצת הנגב וחבר מרצ. שניר הוא חבר מנהיגות תנועת הפריפריות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות