|

לובי הוא לא מלה גסה

אין שום הצדקה שלחברה עסקית, גדולה או קטנה, לא תינתן הזכות לפעול למען האינטרסים שלה במסגרת החוק

מוטי שפירא
מוטי שפירא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מליאת הכנסת
מוטי שפירא
מוטי שפירא

"לובי" הוא אחד המושגים המושמצים ביותר בשיח הכלכלי־ציבורי־פוליטי במדינת ישראל. כמה מהעיתונים הכלכליים הבכירים, ובהם TheMarker, לא מחמיצים הזדמנות לחשוף את השפעת הלובי העסקי על תהליכי קבלת ההחלטות של הממשלה והכנסת ולהעניק להם ריח של שחיתות על, למול הציבור ברחוב שאין מי שייצג אותו נאמנה, לבטח לא בכלים עוצמתיים כמו אלו של החברות הגדולות.

לאחרונה צפו ועלו שני נושאים מסוג זה על הפרק: הראשון, העסקת מומחים, יועצים ולוביסטים על ידי הבנקים ואיגוד הבנקים לקראת הדיונים בוועדת הכלכלה בנושא חובות פישמן; והשני, דו"ח מבקר המדינה בנושא הטבות המס לקרן אייפקס.

אכן, לובינג היא פעילות שנויה במחלוקת ולעתים בלתי מובנת. עם זאת, אין חולקים על כך כי זו זכותה הבסיסית של קבוצת אזרחים להנגיש את מקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת לשאיפותיה, העדפותיה ורצונותיה.

במשך השנים התרגלנו כי ועדי עובדים מקומיים (כולל של מונופולים ציבוריים חזקים) הם דבר לגיטימי; שהפעילות של ההסתדרות החדשה וארגוני עובדים אחרים למען העובדים הרשומים בה (והמשלמים עבור שירות זה) ראויה ולגיטימית; שפעילות מאחורי הקלעים של מרכזי מפלגות ועסקניהן היא לגיטימית; שהפעילות של איגודים מקצועיים, כמו התאחדות התעשיינים, איגוד לשכות המסחר ודומיהם, מקובלת וראויה; שפעילותה הסקטוריאלית של מועצת יש"ע המפעילה צבא של יועצים היא פוליטיקה מקובלת, וכך הלאה. לכולם מטרה אחת - לקדם את מי שהם מייצגים ללא כל התחשבות, בצדק מבחינתם, בתמונה הכוללת. אין שום שירות מהסוגים שצוינו לעיל שניתן חינם לחברי הקבוצה. כולם משלמים על כך, בצורה זו או אחרת. גם אם נחבר את כל חברות הלובי יחדיו לא נגיע להון הקיים בידי ההסתדרות החדשה, לדוגמה.

מקבלי ההחלטות, בין אם הם הפקידות הבכירה או נבחרי הציבור, ידעו במשך השנים לפעול נכונה בתוך אוקיינוס הלחצים המופעלים עליהם - גם אם הם אינם מכונים לובי. החכמים שבהם אף ידעו לנצל לחיוב את הקשר הישיר עם נציגי המגזרים העסקיים למיניהם, על מנת להביא לקונצנזוס החלטות קשות ושנויות במחלוקת ולקבל ידע מקצועי ישיר המייצג בדרך כלל מגזר שלם או חלקי בתעשייה, בשירותים ובמסחר או בעולם העסקים הקטנים והעצמאים.

אולם כשמדובר בחברות בודדות בעלות הון ועוצמה גדולה, או בקבוצת עסקים או מפעלים המנסים להגן על עצמם מפני רגולציה העלולה לפגוע בהם, משתנה התמונה הציבורית. לפתע כולם מגלגלים את העיניים למעלה ומציירים תמונה מושחתת של הפעלת לובי על ידי אותן חברות.

פסק דין מהפכני בארה"ב משנת 2010 הגדיר גם את העסק הבודד בארה"ב כזכאי לחופש הביטוי, ואסר על הממשלה למנוע מעסקים פרטיים לתרום לפעילות פוליטית (במגבלות מסוימות). כך גם בישראל - אין שום הצדקה שלכל חברה עסקית גדולה או קטנה לא תינתן הזכות לפעול למען האינטרסים שלה במסגרת החוק. לא היינו רוצים שבמקום משרדי לובינג, שכיום מפוקחים ושקופים, יתרוצצו אלפי בעלי מפעלים או עסקים במסדרונות הכנסת ומשרדי הממשלה, כל אחד לעניינו. הדבר היה מביא לפוליטיזציה חמורה גם של המגזר העסקי, גורם נזק תפעולי לחברות ולעסקים ויוצר אנדרלמוסיה בלתי נשלטת.

לצערנו, הפוליטיקה הישראלית אינה מצטיינת, בלשון המעטה, בחקירה מקצועית עמוקה לפני בואה לקבל החלטות - התהליך ברובו פוליטי ופופוליסטי, והממשלה הנוכחית אף שואפת להקטין את השפעתם של שומרי הסף והפקידות המקצועית. במצב זה, אבוי לנו אם ההחלטות על המגזר העסקי היו נתונות אך ורק בידיהם של נבחרי הציבור. זכותו של המגזר העסקי להפעיל לובי וייעוץ מקצועי עוצמתי, בתנאי שהכול שקוף, מידתי ומונח על השולחן.

הכותב הוא בעל חברה לייעוץ וניהול, לשעבר מנכ"ל להב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker