קצבאות לחלשים בלבד פוגעות דווקא בהם - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קצבאות לחלשים בלבד פוגעות דווקא בהם

שירותים וקצבאות שניתנים רק לעניים ביותר מאפשרים לקובעי המדיניות לקצץ ולפגוע בשירות ביתר קלות

6תגובות
נכים חוסמים את כביש 2. למי יש תמריץ לצאת למאבק?
אבישג שאר ישוב

דמיינו אדם נכה שנולד למשפחה עשירה, שאשתו עשירה מאוד, או שהרוויח כסף רב. מדוע אדם כזה צריך לקבל קצבת נכים? עדיף לקצץ בקצבה שלו ולהעביר אותה למי שבאמת זקוק לה. ההיגיון שעומד מאחורי הטענה הזאת עומד גם מאחורי המתווה שהציעה הוועדה בראשות ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, למובילי מאבק הנכים.

באופן תמוה, מסקנות הוועדה לא פורסמו רשמית, אך מההדלפות והכתבות בעיתונים עולה כי שמחון התכוון שהקצבה תעלה רק לנכים עניים וחסרי משפחה תומכת. בדרך דומה התבטא שמחון בראיון לגלי צה"ל, שבו אמר: "אנחנו לא רוצים לפזר את זה על פני 250 אלף הנכים, אלא על פני מחציתם בערך — 100 אלף נכים — שנמצאים במצב הקשה ביותר".

צורת המחשבה הזאת — שקוראת להפוך קצבאות אוניברסליות הניתנות לכולם ללא מבחן הכנסה לקצבאות סלקטיביות — היא לא רק נחלתם של פרופסורים שמרנים לכלכלה, אלא רווחת גם בציבור הרחב. תחושה דומה ביטא השדרן נתן זהבי, שתהה בשידור שעסק בנושא קצבאות הנכים: "למה האנשים האלה צריכים לקבל קצבה?!". כך התבטא גם ח"כ אלי אלאלוף (כולנו), שהגיש לפני כשנה הצעת חוק הקוראת להפוך את קצבאות הזקנה והילדים לקצבאות לעניים בלבד, בטענה כי "אי־אפשר להמשיך להתפנק ולתת לאנשים עם הכנסות ענקיות וגבוהות מענקי לידה, קצבת ילדים וקצבה לנינים".

ואולם מחקר מפורסם שנערך לפני כ–20 שנה על ידי שני חוקרים שוודים, וולטר קורפי ויואכים פאלמה, הראה שמה שנראה כאינטואיטיבי מתברר כשגוי ולא יעיל. המחקר בחן את מדיניות הקצבאות של מדינות מפותחות ואת מידת האי־שוויון בהן. המסקנה שעלתה היא שמדינות שבהן מדיניות הרווחה אוניברסלית יותר הן מדינות שוויוניות יותר; ואילו מדינות שבהן הקצבאות סלקטיביות יותר וניתנות על פי מבחני הכנסה, הן מדינות שוויוניות פחות. החוקרים הצליחו להוכיח כי מדובר בהתאמה שאינה מקרית ושיש סיבתיות בין שני הגורמים.

פאלמה וקורפי, לצד חוקרי מדיניות רווחה רבים בעולם, ובהם פרופ' אברהם דורון, חתן פרס ישראל בחקר העבודה הסוציאלית שפירסם ב–1995 את הספר "בזכות האוניברסליות", מצביעים על כמה סיבות לכך שקצבאות סלקטיביות מועילות במאבק באי־שוויון פחות מקצבאות אוניברסליות.

ראשית, קצבאות סלקטיביות מורידות את שיעורי המיצוי של הקצבה לרמה ממוצעת של 70%. כלומר, קשה יותר לזכאים לדרוש את זכויותיהם בשל הצורך להוכיח אי־יכולת השתכרות, להתמודד עם מנגנונים ביורוקרטיים ולסבול מסטיגמה חברתית של אנשים מסכנים. שנית, קצבאות סלקטיביות דורשות מנגנון ביורוקרטי נרחב למעקב אחר הכנסות ודיווחים של מאות אלפי אנשים. מנגנון כזה עולה כסף רב, שבא על חשבון הקצבה עצמה. שלישית, וחשוב מכל, קצבאות סלקטיביות מדרדרות את גובה הקצבה ואת איכות השירות שמקבלים מקבלי הקצבה.

מסקנה מרכזית בחקר המדיניות החברתית היא ש"שירותים לעניים הם שירותים עניים". כלומר, שירותים וקצבאות שניתנים רק לעניים ביותר מאפשרים לקובעי המדיניות לקצץ בהם ולפגוע בשירות ביתר קלות, משום שהקבוצות החזקות מקרב אוכלוסיית הזכאים, שאינן נהנות מהשירות, נטולות אינטרס להיאבק למענו. בכך, הביטוח הלאומי מאבד את ממד הביטוח המדינתי שבבסיסו ונהפך למעשה למערכת סעד.

מציאות שבה רק הורים עניים מקבלים חינוך ציבורי, רק החולים המסכנים ביותר מקבלים רפואה ציבורית ורק הנשים החד הוריות, הנכים והקשישים העניים ביותר מקבלים קצבאות — היא מציאות שבה לקבוצות שונות אין אינטרס לצאת למאבק משותף, לכן קל לקובעי המדיניות לקצץ, לייבש ולהפריט. זה מה שמציעים לנו תומכי הקצבאות הסלקטיביות. מזל שלא הם הקימו את מדינת הרווחה בישראל.

הכותב הוא עמית בתוכנית דרך - תוכנית העמיתים של קרן ברל כצנלסון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות