מועצה חבלית - או חבל התלייה של המרחב הכפרי?

פתרון המועצות החבליות יחליף שיתוף פעולה והעצמה אזורית - בתחרות על משאבים. לא ניתן לכך יד

עמיר ריטוב
עמיר ריטוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הכניסה ליישוב צור יצחק
צור יצחק. היה אפשר להכריז על היישוב כמועצה מקומית חדשה או עירצילום: אייל טואג

נתחיל במובן מאליו: תפקיד המועצות האזוריות הוא לשמר ולטפח את המרחב הכפרי ואת החקלאות, להוות ריאה ירוקה לכלל האזרחים, ליישב את גבולות הארץ, וכן — גם לאפשר לאנשים המעוניינים בכך צורת חיים אחרת מהחיים העירוניים, גם אם זו כרוכה במרחק פיזי משירותים שנגישים בקלות לתושב העיר: בתי חולים, בתי ספר, משרדי ממשלה. אפילו חוג מוזיקה הוא עניין מסובך במועצה שתושביה גרים במרחק של שעה נסיעה.

תפקיד העיר שונה בתכלית, כמובן. תפקידה לרכז את התושבים, לספק תעסוקה מגוונת ולהוות מרכז של תרבות וכלכלה. ההבדל המהותי הזה מציב אתגרים שונים בעליל למנהלי העיר ולמנהלי המועצות, ודורש מערכות הפעלה שונות לחלוטין. בעוד שבעיר כמות התושבים מושכת באופן טבעי עסקים, שירותים ממשלתיים ואפשרויות חינוכיות — הרי שבמועצות האזוריות האחריות ליצירת המגוון והאפשרויות מונחת לפתחה של המועצה. בעוד שמועצת העיר מורכבת מנציגי סיעות שנבחרו על ידי כלל התושבים, המועצה האזורית מורכבת מנציגי היישובים השונים — נציג לכל יישוב, שתושביו בוחרים גם ועד מקומי. ההבדלים קיימים כמעט בכל תחום: הסעות לחינוך (ובכלל זה חינוך מיוחד וחינוך בלתי־פורמלי), אירועי תרבות, מחירי המים, פינוי פסולת וחיי הקהילה בכלל.

והנה, למרות זאת, התבשרנו באחרונה כי משרד הפנים מקדם הצעה גרנדיוזית המבקשת לאחד את הכפר והעיר לכדי ייצור כלאיים, שייקרא "מועצות חבליות". מטרת ההצעה היא להעניק פתרון למקרים שבהם מרבית מתושבי המועצה האזורית מרוכזים בעצם ביישוב אחד גדול, בעל מאפיינים עירוניים. מי שדרשו את הפתרון הם ראשי המועצות שבתחומם קיימים יישובים כאלה, כמו צור הדסה, צור יצחק, בת חפר או קיסריה, שבהם אלפי תושבים והם מנוהלים על ידי ועד מקומי מתנדב. טענתם היתה פשוטה: בעוד שמועצות מקומיות קטנות, שנדרשות לניהול מקומי, מקבלות מענקי איזון במיליוני שקלים — היישובים הגדולים במועצות האזוריות אינם מקבלים דבר. לא ניתן לנהל אלפי תושבים בהתנדבות.

לכאורה הצעד ההגיוני ביותר היה להכריז על יישובים כאלה כעל ערים או מועצות מקומיות עצמאיות. אלא שבמשרד הפנים לא מוכנים לשמוע על הקמת רשויות נוספות. מרכז המועצות האזוריות הציע חלופות, כמו תוספת תקצוב ייעודי לאותם היישובים או צירופם למועצה מקומית סמוכה, אך במשרד הפנים מעדיפים להפוך את אותם יישובים לערים, ולהכפיף לאותן ערים חדשות גם את האחריות לניהול המועצה האזורית שבהן צמחו.

ראשית צריך להגיד את האמת, ספק אם הצעה כזו תחסוך ולו שקל בודד. כל מועצה חבלית כזו תצטרך להחזיק בעלי תפקידים שייעודם הוא טיפול ביישובים הכפריים. במקומות שבהם יבקשו לחסוך, ייפגעו קשות תושבי היישובים הקטנים, המרוחקים מלב העשייה, זאת לצד פגיעה ביכולתם של תושבי אותם יישובים לקבוע את נציגי הציבור שלהם — שהרי מספרם ישים אותם בעמדת נחיתות פוליטית ברורה.

אבל יותר מכל, תהליך זה יסכסך במקום לקדם איחוד. שיתוף פעולה ועבודה משותפת כבר קיימים בשטח בין מועצות אזוריות וערים שנמצאות בשטחן, ובין מרכז המועצות האזוריות למרכז השלטון המקומי. כששומרים על האופי השונה של המועצות והערים מגלים שלכל צד יש אינטרס בהצלחתו של שכנו: תושבי המועצות נסמכים על העיר לקבלת שירותים חשובים, ממרפאות מומחים ועד בתי קולנוע, ואילו תושבי העיר נסמכים על שטחי המועצות כריאות ירוקות, מקום לבילוי ופנאי – לצד היותן "הבית" של מחנות צה"ל ושאר פרויקטים לאומיים, ותפקידן כאסם התבואה של כלל ישראל.

פתרון המועצות החבליות יחליף שיתוף פעולה והעצמה אזורית — בתחרות על משאבים. זהו פתרון שלא ניתן לו יד.

הכותב הוא יו"ר מרכז המועצות האזוריות וראש מועצת לב השרון

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker