פלונטר העצמאות של החבל הכורדי - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פלונטר העצמאות של החבל הכורדי

אם יש מכנה משותף בין איראן, טורקיה ועיראק - הוא התנגדותם הנחרצת להקמתה של מדינה כורדית עצמאית

3תגובות
בתמונה נראים חמישה גברים בלבוש צבאי עומדים זה לצד זה ואוחזים בכלי נשק
רויטרס

האם הכורדים עשו טעות היסטורית כאשר החליטו לקיים את משאל העם על כינונה של מדינה עצמאית? האם יש להם סיכוי, בתנאים החדשים, להקים מדינה עצמאית? מלכתחילה הסיכויים היו אפסיים.

החבל הכורדי בעיראק מוקף חומות בצורות מכל צדדיו. אם יש מכנה משותף אחד שמחבר בין איראן, טורקיה ועיראק — הוא התנגדותם הלאומית וההיסטורית להקמתה של מדינה כורדית עצמאית, ולו רק בטריטוריה אחת מתוך השטח שעליו חולמים הכורדים. כל אחת משלוש המדינות הללו רואה במדינה כורדית איום קיומי על המסגרת הלאומית שלה, כל אחת מהן חרדה מן האפשרות שחבל כורדי עצמאי יגרור התפתחות דומה בשטחיהן ולקריעת השלמות הטריטוריאלית שלהן.

מדיניות "אף שעל" אינה פטנט ישראלי. כדי להבהיר ללא כחל וסרק את רצינות כוונותיהן, שלוש המדינות האלה התאחדו כדי להטיל סנקציות כלכליות ממיתות על החבל הכורדי בעיראק — אחרי שנשיא החבל, מסעוד ברזאני, לא נענה להפצרותיהן שלא לקיים משאל עם.

שלא תהיה טעות, המשאל אינו הכרזה על עצמאות, וגם תוצאותיו — כ–93% תומכים בעצמאות — לא מעניקות לכורדים את הלגיטימציה הבינלאומית שחיונית להקמת מדינה עצמאית. לכך דרושה הכרתן של המדינות החברות באו"ם והסכמתן של החברות במועצת הביטחון. אבל הצעד הסמלי שבו נקטו הכורדים חייב את המדינות השכנות להרוג את השאיפה בעודה קטנה. סגר מוחלט על המרחב האווירי הכורדי, שבלעדיו אין הכורדים יכולים לקיים את טיסותיהם משדות התעופה של ארביל וסולימניה; סגירת מעברי הגבול היבשתיים בין החבל לשלוש המדינות; כיבושה של כירכוכ על ידי הצבא העיראקי יחד עם המיליציות השיעיות שמפעילה איראן; וההתנכרות הבינלאומית לשאיפה כורדית — כל אלה יצרו מציאות בלתי־אפשרית בחבל שהיה עד לאחרונה סמל להצלחה כלכלית וביטחונית באזור הכי סוער בעולם.

לוחם כורדי בכירכוך על רקע כרזה של הנשיא מסעוד ברזאני
AKO RASHEED/רויטרס

לעומת קטאר, שקופתה גדושה בדולרים ואדמתה בנפט וגז, הסנקציות הכלכליות על החבל הכורדי, שגם כך סבל ממשבר עמוק, הקפיאו מיידית את כלכלתו. עד לכיבוש כירכוכ על ידי הצבא העיראקי, הכורדים ייצאו 500–600 אלף חביות נפט ביום, כמחציתן מהשדות של כירכוכ, לעבר נמל המוצא בטורקיה. מאז הסנקציות צנח מספר החביות ביותר ממחצית. החבל חייב יותר מ–3.5 מיליארד דולר לחברות הנפט הזרות ששילמו מקדמות על רכישת הנפט — כשהבטוחה היחידה לתשלומים אלה היתה הנפט מכירכוכ. עכשיו אין כל ודאות שהחבל יוכל לעמוד בהתחייבויותיו ולשלם את חובותיו, חשש שכבר גרם לחברות הנפט לעצור השקעות עתידיות.

חברות התעופה יכולות אמנם לטוס בין החבל הכורדי לעיראק, אבל לא לבצע טיסות בינלאומיות. הפירוש המעשי של הסנקציה הזאת היא שכל מוצר שהחבל רוצה לייבא — בין אם אלה בגדים או חלקי מכוניות — מחויב לעבור מסלול ארוך ויקר. אם עד כה עלה כ–2.75 דולרים להוביל ק"ג בגדים בהטסה מדובאי לארביל, בירת החבל, כ–2.75 דולרים, מאז הטלת הסנקציות קפץ מחיר ההובלה ליותר מ–5 דולרים, הטסת ק"ג סחורה מסין התייקרה מ–4 ל–9 דולרים, וכך גם משאר מדינות העולם — שכן המטוס מחויב לנחות בבגדד, להעביר את הסחורה למטוס אחר שאינו כורדי, ומשם לדובאי, וכך גם בדרך חזרה.

נוסעים צימצמו את מספר הטיסות, שכן הם לא יכולים לצאת ולהיכנס עוד ישירות, אלא דרך תחנות ביניים בבגדד או בבצרה. לדברי מנהל שדה התעופה בארביל, השדה מפסיד מדי יום כחצי מיליון דולר באופן ישיר ועקיף, כי לא רק למטוסים אין נוסעים — גם נהגי המוניות, חנויות הדיוטי־פרי, שירותי התחזוקה למטוסים ושאר הניזונים משדה התעופה, נותרו ללא פעילות של ממש.

צינור הנפט מכורדיסטאן לטורקיה

הבעיה האקוטית שעמה תיאלץ ממשלת החבל להתמודד היא תשלום המשכורות, שהיה בשנה האחרונה עילה להפגנות ולמחאות נגד הממשל הכורדי. ממשלת עיראק הודיעה אמנם כי תמשיך לשלם את משכורותיהם של עובדי המדינה, אבל לא את שכרם של לוחמי הפשמרגה (כינוי ללוחמים הכורדים) ושל עובדי החברות שמסונפות לממשלה הכורדית.

ההסכם שנחתם בין ממשלת עיראק לחבל הכורדי בדבר הנתח שמגיע לכורדים מתוך התקציב הכולל, 17%, התמוטט — ומאז 2014 ממשלת עיראק אינה מעבירה כסף לחבל וכל תחזוקתו נשענת על הכנסות עצמיות מנפט. עכשיו דורש החבל תוספת סיוע ממדינות המערב בתמורה להשתתפותו הפעילה מאוד במלחמה נגד דאעש. אבל גם אם יחליטו מדינות המערב, ובעיקר ארה"ב, להעניק לכורדים הלוואות חדשות — יחלוף עוד זמן עד שהכסף ייכנס למחזור העסקים.

נראה שהמוצא היחיד מן המשבר טמון ביכולתם של הכורדים לנהל משא ומתן מוצלח עם עיראק על המשך יצוא הנפט ועל החזר החובות שהממשלה העיראקית חייבת להם. המנוף העיקרי להצלחה הוא תלותה של ממשלת עיראק בפעילות צינור הנפט שיוצא מכירכוכ לטורקיה ועובר דרך החבל הכורדי. זהו הצינור היחיד שמחבר בין עיראק לטורקיה, והשבתתו תסב הפסדי עתק לממשלה העיראקית.

גם לטורקיה יש אינטרס להגיע להסכם עם הכורדים, שכן הסחר בין טורקיה לעיראק עובר גם הוא דרך החבל הכורדי ועצירתו עלולה לגרום להפסדים של 8–9 מיליארד דולר ולאובדן מקומות עבודה בצד הטורקי — שנהנה ממתן שירותים לסוחרים, למשאיות ולתיירים שמגיעים לחבל הכורדי. אבל כפי שכבר לימד הניסיון, לא תמיד השיקולים הכלכליים מכתיבים את התוצרים הפוליטיים. השאלה עכשיו היא עד כמה יוכל ברזאני לעמוד מול הלחצים מבחוץ ומבפנים, שגואים והולכים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות