זכויות היסוד של קשישים אינן הפקר - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

זכויות היסוד של קשישים אינן הפקר

פגיעה בזכויות הקשישים חייבת להיות מידתית, ורק לאחר מיצוי חלופות פוגעות פחות, שספק אם מוצו אי פעם

תגובות
קשיש
אילן אסייג

ר' התגוררה במשך עשר שנים בבית אבות, כיום היא בת 82. כל השנים הילדים הקפידו לבקר אותה, להביא לה אוכל שהיא אוהבת, פירות וירקות טריים מהשוק, ובעיקר - להקשיב לה. פעמים רבות כשהגיעו, ראשה היה נשמט, והיא היתה רדומה מתרופות שקיבלה. כשהיתה ערנית סיפרה שרע לה, שמדברים אליה לא יפה, ושמכים אותה ודיירים נוספים. הילדים הדואגים מיהרו להתלונן, ובתשובה נאמר להם שוב ושוב ש"אמא דמנטית" ו"מדמיינת". כך עשר שנים. כיום ר' ערנית, ללא תרופות מרדימות, אוכלת בעזרת מטפלת בביתה, ואיש כבר לא מפקפק בסיפוריה.

בית אבות אמור לשמש בית. לעתים לתקופה ממושכת ומשמעותית בחייו של אדם. האנשים המתגוררים בבית האבות אינם "מטופלים" כמו בבית חולים, אלא הם דיירים לכל דבר, מושג שטבועות בו זכויות. לדיירים צרכים מיוחדים, וחובת אחריות מוגברת מוטלת על הבעלים ועל המטפלים במקום. אבל תחת תרופות מטשטשות ולעתים גם קשירות והגבלות נוספות, האדם הזקן עם המוגבלות שנמצא בבית אבות הוא אדם תלוי, חשוף, שחוויותיו נאטמות בין ארבעה קירות, שגרת חייו הקודמת נבלעת בשגרת המקום, עברו ממוסגר בתמונות, ודבריו עוברים, לא אחת, פרשנות גילנית.

בקלות יתרה יש שמייחסים לו אי הבנה ובלבול, ומבטלים בתוך עננת הדמנציה - אם ישנה - גם את רצונותיו השמורים. האדם הזקן התלוי והמתגורר במוסד מופשט כמעט בכל מובן: מהרגליו, מאישיותו, מבגדיו, מרצונותיו ולא אחת ממכלול זכויותיו המשפטיות באמצעות מינוי אפוטרופוס שיחליט במקומו. ואולם אל למדינה לפשוט מעליה את חובתה לשמירת זכויותיהם של האנשים הזקנים.

תרופות מטשטשות אולי משתיקות את הזעקה, אך היא נותרת מהדהדת ואנו מחויבים להקשיב, לברר ולפעול. יש ליצור מערכת בקרה ופיקוח אפקטיבית, כולל גורם מקצועי שניתן להתלונן בפניו באופן זמין, מותאם וללא מורא. נדמה שהגיעה העת להתאים את מערכת המשפט לזיקנה, ולייצר תשתית אזרחית רחבה להיפרע מהפוגעים בקשישים, למשל על ידי הטלת פיצוי ללא הוכחת נזק לאחר הגשת כתב אישום בגין פגיעה בחסרי ישע.

כדאי גם לחשוב עוד על ההשלכות הקשות של הצבת מצלמות אבטחה, הפוגעות בפרטיות, ממי שגם כך הופשטו מכל כך הרבה זכויות, ומרחבם האישי הוא אחד האחרונים שנותר לנו כחברה לבצר. פגיעה בזכויות חייבת להיות מידתית, ורק לאחר מיצוי חלופות פוגעות פחות, שספק אם מוצו כאן אי פעם. כדאי גם להעמיק ולהטמיע את החתימה על הנחיות מקדימות שאדם ייתן ל"ימי הרעה", לעת שיגיעו השנים שבהם הוא עשוי לומר, שאין לו בהם כל חפץ. אם ירצה במצלמות אבטחה, יקוים רצונו, ואם יתנגד, גם אז רצונו יקוים, והמחויבות המוגברת לשמירת זכויותיו לא תיפגע.

כ-11% מהאוכלוסייה בישראל הם אנשים זקנים. מתוך כלל אוכלוסיית הזקנים בישראל, כ-4% מתגוררים בבתי אבות. החלטת ממשלה מ-2015 קבעה חובת העירכות בכל משרדי הממשלה להתמודדות עם ההזדקנות המואצת של האוכלוסייה. זכויות היסוד הן הסף המחייב ביחס לכל אדם, ודאי בזיקנתו. ואנו, שומרי הסף, החברה והממסד בכללותו, חייבים לר' ולילדיה תמיכה ומעטפת משפטית וחברתית איתנה, מכבדת, בלי לטשטש את זכויותיה.

הכותבת היא ממונה ארצית על תחום ייצוג זקנים וכשרות משפטית בסיוע המשפטי - משרד המשפטים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות