יש ערבים בממשלה - אך לא במשרות בכירות חלילה

במשרדי הממשלה ויחידות הסמך, ערבים הם רק 3% מהסגל הבכיר - ובמשרדים רבים אין כלל בכירים ערבים

לילה מרגלית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משרדי הממשלה בקרית הלאום בירושליםצילום: אמיל סלמן
לילה מרגלית

באחרונה פסק בג"ץ בעתירת האגודה לזכויות האזרח ועמותת איתך־מעכי, נגד הדרת נשים וערבים ממועצת מקרקעי ישראל. העתירה הוגשה לאחר שתיקון לחוק מ–2009 צימצם את הרכב המועצה לנציגי ממשלה וקק"ל בלבד, וכל הפקידים הבכירים שמונו אליה היו גברים יהודים. בית המשפט הוציא צו על תנאי, וחיש מהר מונו למועצה כמה נשים בכירות. ואולם בהיעדר בכירים ערבים במשרדים הרלוונטיים, המדינה פעלה לתיקון החוק כדי להוסיף נציג נוסף, "בן החברה הערבית, הדרוזית או הצ'רקסית", מטעם השרה לשוויון חברתי.

בית המשפט מחק את העתירה בשל ההתקדמות שהושגה, אך הדגיש כי אין לראות בכך אלא "נקודת זינוק לקראת הרכב מועצה מאוזן, מייצג ושוויוני יותר". עם זאת, ברור שקיומו של נציג ערבי אחד (מתוך כ–14) במועצת מקרקעי ישראל אינו יכול להוות ייצוג הולם. מעבר לחוסר ההגינות הבסיסי שבייצוג כה מועט לקבוצה המהווה כ–20% מאוכלוסיית ישראל, מחקרים מראים שלא די בנציג אחד מקרב המיעוט כדי להעניק לו קול אפקטיבי.

מדובר בסימפטום של בעיה רחבה, שעליה עמדו השופטים בפסק הדין: הדרתה הכרונית של האוכלוסייה הערבית מהצמרת הניהולית של משרדי הממשלה. נתונים עדכניים של נציבות שירות המדינה מ–2016, מראים שעל אף ההתקדמות החשובה שהושגה בשנים האחרונות בקידום ייצוג הולם לערבים במגזר הציבורי — בייחוד במערכת הבריאות הממשלתית — נמשך תת־ייצוגם החמור במוקדי קבלת החלטות. במשרדי הממשלה ויחידות הסמך (ללא מערכת הבריאות), ערבים ודרוזים עדיין מהווים רק כ–7% מכלל הפקידים, ורק כ–3% מהסגל הבכיר. במשרדים רבים — ובכללם משרד ראש הממשלה, משרד הבינוי והשיכון, משרד האנרגיה והמים, משרד התחבורה, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל ועוד — אין כלל בכירים ערבים.

מעבר להשלכות של תקרת זכוכית זו על השוויון התעסוקתי, משמעותה גם שלילת זכותו של המיעוט הערבי — מיעוט לאומי, המודר באופן מתמיד מהפוליטיקה הקואליציונית — מהשתתפות אפקטיבית בזירה מרכזית שבה מתקבלות הכרעות מדיניות חשובות.

מתוך הכרה בחשיבות שילובם של מיעוטים בפקידות הבכירה, כבסיס לאזרחות משותפת, מדינות דמוקרטיות רבות — ובכללן קנדה וארה"ב — קידמו יוזמות ממוקדות בנושא. גם מייסדי המדינה הבינו היטב כי שילוב אפקטיבי של המיעוט הערבי במוקדי קבלת החלטות יהיה המפתח להצלחת הדמוקרטיה הישראלית. מסיבה זו, מגילת העצמאות עמדה על הצורך בנציגות מתאימה של המיעוט הערבי "בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים" של המדינה; ומסיבה זו, גם זאב ז'בוטינסקי הצהיר בציטוט ידוע כי "בכל קבינט שבו ישמש יהודי כראש ממשלה, יהיה סגן ראש הממשלה — ערבי, וכך להיפך".

בדיון בכנסת ביולי שעבר, עמד מנהל הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים, איימן סייף, על הצורך בהחלטת ממשלה חדשה הקובעת יעד עדכני לייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית בשירות המדינה. מן הראוי לקדם החלטת ממשלה כאמור, אך תוך מתן דגש מיוחד לדרג הבכיר ולדרג הביניים הגבוה, שממנו מתמנים פקידים בכירים רבים.

נראה כי על הממשלה אף מוטלת חובה חוקית לפעול כך, שכן חוק שירות המדינה מורה לה לקדם ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית (כמו גם לקבוצות נוספות) בהתאם ליעדים שתקבע — וזאת "בכלל הדרגות והמקצועות, בכל משרד ובכל יחידת סמך".

בפסק הדין של בג"ץ, ביקר המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין, את העובדה שהמאמצים לקידום ייצוג הולם "אטיים בהרבה משהיינו רוצים לראות במדינה מתוקנת", וציין כי בשנת ה–70 למדינת ישראל ניתן היה לצפות לטיפול זריז יותר בנושא. נדרשת פעולה אקטיבית של הממשלה, כדי שבשנת ה–80 למדינה המציאות כבר תהיה אחרת.

הכותבת היא עורכת דין וחוקרת בתוכנית ליחסי יהודים־ערבים במכון הישראלי לדמוקרטיה

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker