מייצגים על הכוונת - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מייצגים על הכוונת

במקרה של יועצי מס ורואי חשבון, די להוכיח שהם ידעו כי הלקוח שלהם לא דיווח אמת - כדי להאשים אותם כמי שעברו עבירה זהה

רואה חשבון

אנשי מקצוע העוסקים בראיית חשבון ובייעוץ מס נתונים בסיכון מקצועי ייחודי. חלק משמעותי מתפקידם הוא לכוון את הלקוח להימנעות מעבירות מס, ולעתים הם יהיו הראשונים לגלות כי הלקוח עבר עבירה. לא פעם, המייצגים יהיו הראשונים להיקרא למתן עדות או חקירה בעבירות הקשורות ללקוחותיהם.

אף שקיימת חובת סודיות של מייצגים כלפי לקוחותיהם, חובה זו מתבטלת במקרים שבהם החוק מחייב דיווח, כגון צו בית משפט, פקודת מס הכנסה ועוד. חשוב להבין כי יועצי מס ורואי חשבון אינם נהנים מהגנת חיסיון, כמו זו המתקיימת בין עורכי דין ללקוחותיהם. כלומר, על המייצג לספר בחקירה את כל מה שהוא יודע, גם אם הדבר יביא להפללה של הלקוח.

סעיף 224 לפקודת מס הכנסה קובע כי אם המייצג יודע שהלקוח דיווח נתונים שקריים, הוא אשם בעבירה באותה מידה כמו הלקוח שלו. בכך, הסעיף קושר את המייצג לעבירה של הלקוח, וחושף אותו לעונשים כבדים, כמו שבע שנות מאסר בתוספת קנס גבוה במקרה של סיוע בהשתמטות ממס. לא פעם, המייצגים מואשמים בעבירות באותה דרגת חומרה כמו הלקוח שלהם — ואף בחומרה רבה יותר — גם אם לא היתה להם כל כוונה לסייע ללקוח להתחמק מתשלום המס המלא.

על פי רוב, ניתן להעמיד אדם לדין בשל היותו שותף לעבירה רק אם הצליחה התביעה להוכיח שהיתה לו כוונה לסייע לעבריין שביצע את העבירה בפועל; אך במקרה של יועצי מס ורואי חשבון, די בהוכחה שהם ידעו כי העבריין המרכזי אינו מדווח אמת, כדי להאשים אותם כמי שעברו עבירה זהה או אף היו העבריינים העיקריים במקרה.

לכאורה, פקודת מס הכנסה קובעת שמספיק להראות חתימה של מייצג על דו"ח או מסמך של הלקוח, כדי להוכיח שהוא ידע על כל הרשום במסמך. אך בית המשפט העליון קבע בפסק דין תקדימי (צ'רשניה) משנות ה-90 כי העובדה שהמייצג יודע על קיום הרישום לא אומרת בהכרח שהוא יודע שהרישום הוא כוזב. כלומר, כדי להטיל אחריות פלילית על רואה חשבון או יועץ מס, התביעה צריכה להוכיח מעל לכל ספק סביר שהוא ידע שמסמכי הלקוח כוזבים, או שהוא לכל הפחות התרשל בבדיקת אמיתות הדברים.

דוגמה לכך ניתן לראות בתיק שבו הואשם יועץ מס בשני רישומים כוזבים בהצהרת הון שערך הלקוח שלו. הפרקליטות הצליחה להוכיח כוונה בקשר לרישום הראשון, והיועץ הורשע; באשר לרישום השני, הפרקליטות לא הצליחה להראות כוונה אך טענה שלא היתה לו הצדקה סבירה למעשיו — ולכן יועץ המס הורשע ברשלנות.

היועץ עירער לבית המשפט העליון בנוגע לרישום השני, וטען כי היה מדובר ברשלנות מקצועית. ואולם בית המשפט דחה את טענתו, וקבע כי יועץ המס חייב להוכיח שנהג במידת הזהירות, כפי שהיה נוהג יועץ מס סביר אחר באותן הנסיבות. במלים אחרות, גם אם מדובר היה בטעות או בתום לב, יש להראות בכל מקרה כי הונהגה מידת זהירות סבירה.

חובת הזהירות היא נושא מרכזי עבור מייצגים, ולפי פסיקות בתי המשפט היא כרוכה בנהלים, סדרים, הנחיות, פיקוח וביקורת. כלומר, רואי חשבון ויועצי מס חייבים לנקוט אמצעים סבירים כדי להבטיח שהמידע שעליו הם (ועובדיהם) חתומים הוא אמיתי ומדויק. אם המייצג חושד שהמידע המגיע מהלקוח אינו נכון, עליו לברר את הדברים תוך תיעוד של הבירור, או אפילו לפרוש מייצוג הלקוח.

גם אם פעל בתום לב ולא ידע על הכוונה לבצע עבירה — המייצג נדרש להוכיח שהיה זהיר בפעולתו המקצועית, וכי יש לו הצדקה סבירה לכל פעולה. בנוסף, חשוב לדעת שאם המייצג לא התריע בפני הלקוח על בעיות שעלולות לסבך אותו משפטית — הוא לא רק חשוף להליך פלילי, אלא גם נמצא בסיכון לכך שהלקוח יתבע אותו בדיני נזיקין.

הכותבת היא עורכת דין מומחית לעבירות מס הכנסה, מע"מ, הלבנת הון וצווארון לבן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות