נועה לביא

המשרד לשוויון חברתי, בראשות השרה גילה גמליאל, הודיע באחרונה כי תוקם רשות לאומית לצעירים וצעירות. בכך, ישראל מצטרפת למדינות רבות ב–OECD, שהכירו בצעירים כאוכלוסייה הזקוקה לקידום והגנה ממשלתית.

אמנם במדינות רבות סובלים צעירים ממצוקות כגון רעב ומלחמה, ועבורם הקשיים של הצעירים במערב יכולים להיראות כפריווילגיות, אך חשוב להבין כי הצעירים החיים במדינות מפותחות עומדים בפני אתגרים חברתיים, פסיכולוגיים, תעסוקתיים וכלכליים שונים לחלוטין מהאתגרים שעמדו בפני צעירים במאה ה–20.

הצעירים, הנמצאים במצב שמכונה במחקר "התבגרות מתמשכת" (Emerging Adulthood), בין אם הם שייכים לדור ה–Y המושמץ (ילידי שנות ה–80 עד מחצית שנות ה–90) ובין אם לדור ה–Z שבא אחריו, רובם חונכו להאמין כי לימודים אקדמיים והתמדה יובילו אותם להשתלבות בשוק העבודה — ומשם יוכלו להתבסס ולהקים משפחה. בנוסף, הם חונכו להאמין כי מוסדות המדינה ידאגו להם ויהיו רשת ביטחון שתספק בריאות, חינוך ועוד.

אולם דור ה–Y נאלץ להתפכח, מאחר שהעולם אליו נולד שונה מהעולם אליו נולדו הוריו, שהיו שייכים לדור שנהנה מהפריחה הכלכלית ומדיניות הרווחה שאחרי מלחמת העולם השנייה. ילדי דור ה–Y נולדו לתוך שינויים ניאו־ליברליים מרחיקי לכת בעולם המערבי, שהובילו לצמצום במדינת הרווחה, לשחיקה בערך של ההשכלה האקדמית, לגלובליזציה ששינתה את שוק העבודה המקומי והגלובלי ולשינויים טכנולוגיים מרחיקי לכת שאף שינו את האינטראקציה האנושית לבלי היכר.

מפתה ללעוג לבני דור ה–Y ולהאשים אותם בנרקיסיזם, עצלנות, חוסר אמפתיה, חוסר התמדה ועוד. ואולם בשנים האחרונות מתגבשת ההבנה כי הצעירים של ימינו נמצאים בסוג של הלם תרבות — לא רק בגלל שלא הוכנו לעולם המשתנה, אלא גם משום שאנשים מבוגרים יותר אינם מבינים אותם.

כיום, צעירים עומדים בפני שוק עבודה בו המשרות אינן יציבות, מקצועות נעלמים והתקשורת הופכת ליותר וירטואלית ופחות אישית. המשבר הכלכלי הגלובלי של 2008 הוביל לאבטלה גוברת בקרב צעירים, והאקדמיה ומערכת החינוך לא מתאימות עצמן לשוק העבודה המשתנה. בנוסף, מוסד המשפחה משתנה וכיום גיל הנישואים והילודה התאחרו, בעיקר בקרב צעירים חילוניים משכבות סוציו־אקונומיות גבוהות.

אם כן, הקמת רשות לצעירים היא בשורה טובה, אך לא מספיקה. השינוי וההכנה של צעירים לעולם בו הם יחיו כבוגרים צריכים להיעשות כבר מתחילת דרכם במערכת החינוך, ובהתאם להבנה כי יש פערים גדולים בין צעירים מקבוצות חברתיות שונות. שיטות ההוראה והלמידה פועלות על פי עיקרון דומה בעידן המודרני: החלוקה למקצועות ולכיתות גיל, הדגש על מבחנים וציונים — כל אלה אינם מכינים את הצעירים לשוק העבודה המשתנה, שבו איננו נדרשים יותר להתמקצעות בתחום צר וספציפי, אלא זקוקים לרוחב מחשבה וידע.

ד"ר לביא היא ראש התוכנית ללימודי צעירים באקדמית תל אביב־יפו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker