סטרואידים בדרך לפשיטת רגל

בשלוש השנים האחרונות זינק מספר הבקשות לפשיטות רגל ב-55% , ללא כל הרעה ניכרת במצב המשק שיכולה להסביר זאת

משה פרל
משה פרל
אליעזר פישמן
איש העסקים אליעזר פישמן. הוכרז כפושט רגלצילום: עופר וקנין

נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, יצא לאחרונה בקריאה יוצאת דופן המזהירה מפני הצפת בתי המשפט בבקשות של אזרחים שנקלעו לחובות להכריז על עצמם כפושטי רגל. הוא סיפר איך נדהם לפגוש באולמו צעיר בן 34 המבקש להיות פושט רגל, אף שכל חובותיו מסתכמים ב–35 אלף שקל. למראה גבתו המורמת של השופט הסביר הבחור: זו הדרך הטובה ביותר עבורי גם להימנע מהחזר החוב, וגם לפתוח דף חדש בחיים.

המסר העיקרי של אורנשטיין מכוון לשאלה: איך נהפכנו מחברה שבה פשיטת רגל היתה אות קין, לחברה שבה צובאים אלפים על שערי בתי המשפט כדי לבקש מעמד זה לעצמם? איך קרה שפשיטת רגל הפכה לנווה מדבר משפטי אליו נוהרים המוני חייבים בדרך לפרק חדש בחיים — ללא חובות?

הנתונים היבשים מעידים על כך שזעקתו של השופט אורנשטיין מבוססת. בשלוש השנים האחרונות זינק מספר הבקשות לפשיטות רגל ב–55%, ללא כל הרעה ניכרת במצב המשק שיכולה להסביר זאת. בתקופה זאת נסק מספר צווי ההפטר (צווים הפוטרים מתשלום החובות) שמעניקים בתי המשפט, מרמה יציבה שנשמרה במשך שנים, של 1,000–1,500 הפטרים בשנה, למספר גבוה פי ארבעה — 6,130 הפטרים בשנת 2016.

עובדות אלה מחייבות אותנו לחפש את ההסברים לכך ברפורמות שהובילו בשנים האחרונות כונס הנכסים הרשמי ורשות האכיפה והגבייה. כל הרפורמות האלה חותרות לאפשר לחייבים לחזור למסלול חיים רגיל ללא החזר מלוא החוב, ותוך זמן קצר מאי פעם.

העניין הוא שתמונת החייבים ה"מתדפקים על דלתות בית המשפט כדי להפוך לפושטי רגל", כפי שתיאר אותה בציוריות השופט אורנשטיין, היא רק הפרומו למה שצפוי למערכת המשפט בעתיד הקרוב. ראשית, מכיוון שאותה מגמת חקיקה ותרנית, המבקשת לתת עדיפות לשיקום חייבים על פני האינטרס של הנושים, צפויה להתעצם מאוד בחודשים הקרובים. משרד המשפטים משלים בימים אלה מהלך חקיקה רחב ממדים שמגדיר מחדש את כל עולם חדלות הפירעון. הוא עושה זאת לאורו של עיקרון מרכזי: להחזיר חייבים למעגל החיים השגרתי כמה שיותר מהר.

זה המקום להבהיר: הכוונות הן טובות והקונספציה של משרד המשפטים הגיונית. יש בהחלט מקום לזרז את שובם של חייבים לשגרת חייהם, אם ממילא מוצתה יכולתם להחזיר את החוב. הבעיה מתחילה כשמזיזים את המטוטלת בעוצמה מוגזמת ומרחיקים אותה מהצד שמחנך את הציבור להחזיר חובות, כדי לקרב אותה לצד שפוטר אותם מכך.

הסיבה השנייה היא שבמקביל למהלכים המשפטיים, אנו חווים מהפכה כלכלית שמזריקה סטרואידים לתהליך והופכת אותו למסוכן. בימים אלה מקדם משרד האוצר סדרת רפורמות שמגדילות את הזמינות של משקי הבית לאשראי. גם במקרה הזה מדובר בחקיקה אינטנסיבית מאוד. חלקים ממנה למשל, הולכים כברת דרך כה ארוכה, עד שהם מבטיחים בונוסים של מיליוני שקלים לגופי אשראי שיצליחו לתת למשקי בית הלוואות בהיקף שיחצה מיליארד שקל.

קחו את מהלכיו הנמרצים של משרד האוצר להנגיש הלוואות למשקי הבית, הכפילו אותם בצעדים של משרד המשפטים לשיקום אלה שלא יצליחו להחזיר אותן — ותתחילו להבין עד כמה התמונה שמצייר השופט אורנשטיין חיוורת לעומת המציאות שבדרך.

הכותב הוא מנכ"ל איגוד הבנקים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker