אפשר לשכנע להעסיק עובדים ערבים. עובדה

כדי שמעסיק יהודי יחפש את העובד הערבי, צריך להפעיל כלים רגולטוריים יעילים כפי שנעשה בשירות הציבורי

רועי ג'רופי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צילום: גיל אליהו
רועי ג'רופי

במסגרת חוק שירות המדינה (מינויים), נקבע בשנת 2000 כי בשירות המדינה יינתן ביטוי הולם לייצוגם של "בני האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית". בהחלטות ממשלה נקבע כי עד 2012 יהיה לאזרחים הערבים ייצוג של 10%. המדינה שריינה משרות ייעודיות למועמדים ערבים, הציעה להם תמריצים כמו השתתפות בתשלום שכר דירה כדי להפחית את השפעת הגורם הגיאוגרפי, והטילה על משרדי הממשלה חובה לדווח על העסקתם.

משרדי הממשלה הפגינו מידה שונה של נכונות להירתם למהלך, אך במקום שבו לא נמצאה מוטיבציה פנימית, היתה רגולציה תקיפה וסנקציות. הכלי האפקטיבי ביותר היה הקצאת משרות ייעודיות לעובדים ערבים. המהלך הוכיח את עצמו, וב–2016 הושג היעד שהוצב, ובתוך עשור הוכפל כמעט שיעור העובדים הערבים בשירות המדינה.

ההצלחה במשרדי הממשלה היא אינדיקציה חיובית לכלים שאפשר להפעיל בשוק התעסוקה כולו. משרד האוצר קבע כי אם לא יתרחש שינוי דרמטי בנושא, עד 2057 צפויות עלייה של 80% ביחס חוב־תוצר, ירידה של 6% בשיעורי התעסוקה, ופגיעה של 60% בהגדלת התוצר לנפש.

השירות הציבורי אינו מורכב רק משירות המדינה; 90% מעובדי השירות הציבורי נמצאים בחברות הממשלתיות, בתאגידים הסטטוטוריים, בשלטון המקומי ועוד. החוק המחייב את שירות המדינה אינו חל עליהם, ושיעור העובדים הערבים בהם עומד לאורך שנים על אחוזים בודדים. המסקנה מהשוואת שירות המדינה לחברות הממשלתיות ולתאגידים הציבוריים ברורה — המדינה חייבת להפעיל סנקציות ולהציע תמריצים למועמדים ערבים.

מדוע איננו עדים לשינוי דרמטי בשוק הפרטי, למרות ההיצע האיכותי של עובדים ערבים שיכולים להשתלב בו? התשובה לכך פשוטה: השוק הפרטי לא יתקן בכוחות עצמו כשלי שוק כמו אפליה על רקע לאומי. המרחק בין העובד הערבי למעסיק היהודי אינו רק מרחק של אוטובוס, רכבת או מעונות יום. מדובר בפער תרבותי ולאומי, המונע ממעסיקים יהודים רבים לראות במועמדים ערבים פוטנציאל להפוך לאנשי צוות מצטיינים. אמנם יש יוצאים מהכלל, אך באותו זמן נושבת בתקשורת ובמסדרונות הכנסת רוח של דה־לגיטימציה נגד הציבור הערבי, והיא משפיעה על מעסיקים רבים. כדי לגשר על המרחק ולגרום למעסיק היהודי לחפש את העובד הערבי, צריך להפעיל כלים רגולטוריים יעילים, כפי שהמדינה עשתה בשירות הציבורי.

דוגמה בולטת לכלי כזה, שגרסאות שונות שלו הופעלו במדינות רבות, היא האפשרות שהמדינה תדרוש מכל ספקיה לדווח לה על שיעור העסקת עובדים ערבים בכוח האדם ואף תיתן העדפה בתהליך המכרוז לחברות שמעסיקות יותר עובדים ערבים. כשלמתמודדים תעמוד האפשרות לזכות במכרזים של מיליונים ולעתים גם מיליארדים — המוטיבציה להעסקת ערבים תגדל באופן דרמטי. מדינת ישראל יכולה וצריכה לפעול כדי לגשר על החסם הלאומי והאפליה, ולפרוץ את הדרך להגדלת שיעורי התעסוקה של עובדים ערבים בשוק הפרטי.

הכותב הוא רכז פרויקט ייצוג הולם במכרזי ממשלה במחלקה למדיניות שוויונית בעמותת סיכוי

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker