גוגל רוצה מידע? שתשלם לנו - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גוגל רוצה מידע? שתשלם לנו

אם כולם מסכימים שהמידע האישי שלנו הוא סחורה, מדוע לא לחייב כל חברה שעושה בו שימוש לשלם לנו?

6תגובות
מנוע חיפוש של גוגל
REGIS DUVIGNAU/רויטרס

לאחר כרבע מאה של שימוש גובר והולך באינטרנט נראה שמרביתנו קיבלנו בהשלמה את המצב שבו בתמורה לשירותים דיגיטליים חינמיים, כמו שימוש ברשתות חברתיות או אחסון מידע בענן, מספר קטן של חברות (גוגל, פייסבוק, אמזון) קיבל את הזכות להפוך את המידע הפרטי שלנו לסחורה ששווה הרבה מאוד כסף. כמות המידע האישי שאנחנו מוכנים למסור לחברות עסקיות היא עצומה — למעשה כל מסמך, תמונה, סרטון, אי־מייל או פוסט שאנחנו מעלים לאינטרנט מתורגם למידע סחיר.

מה שפחות ברור הוא מדוע אנחנו מוכנים לתת את כל המידע שלנו בחינם. נכון, יש היגיון בכך שחברות המפתחות כלים מתוחכמים לעיבוד מידע אישי, שיכול להיות מתועל לפרסומות מותאמות אישית ולהצעת שירותים רלוונטיים עבורנו, יוכלו להרוויח כסף ממאמציהן הטכנולוגיים. אין ספק שהחדשנות הזאת, שמשפרת את רמת החיים של רבים מאתנו, לא היתה מתרחשת אם לא היה תגמול כספי לחברות בצדה.

אבל למה זה מובן מאליו שלנו, המשתמשים, אלו שיוצרים את המידע מלכתחילה, אין כל יכולת להשפיע איזה מידע עלינו יהיה זמין, למי, ויותר מכך, לקבל חלק מאותו תגמול כספי עצום שמגיע למספר קטן יחסית של חברות.

ממשלת בריטניה עשתה באחרונה צעד בכיוון הנכון כשהודיעה על שינויי חקיקה האמורים להחזיר את הבעלות על המידע האישי שלנו לידינו — המשתמשים. החקיקה הבריטית כוללת שלושה מרכיבים מרכזיים: תידרש הסכמה אקטיבית שלנו לשתף מידע אישי, תהיה אפשרות לבטל הסכמה כזו בכל עת, ותהיה לנו ה"זכות להישכח". כלומר, נוכל לבקש מפייסבוק, גוגל ודומיהן למחוק את כל המידע האישי שיש להן עלינו. גובה הקנסות על חברות שתפרנה את החוקים החדשים עלה משמעותית.

עם זאת, לא ברור עד כמה צעדי החקיקה האלה ישנו את מאזן הכוחות בינינו לבין החברות שמשתמשות במידע שלנו כדי להפעיל עלינו מניפולציות פרסומיות המאפשרות להן להרוויח מאתנו. למעשה, תוספת קטנה לאותם שינויי חקיקה יכולה להשיג מאזן כוחות סביר יותר בינינו, המשתמשים, לאותן החברות.

אם כבר כולם מסכימים שהמידע האישי שלנו הוא סחורה, ושיש לנו זכויות על כך — יש להתייחס למידע האישי הזה כאל זכות קניין רוחני של כל אחד מאתנו — כמו מאמר, שיר, יצירה או פטנט. מדוע לא לחייב כל חברה שעושה שימוש במידע האישי שלנו להתחלק ברווחים אתנו? להצעה הפשוטה לכאורה הזאת יש יתרונות רבים. היא יכולה לאפשר לכל אחד מאתנו לקבוע כמה מידע הוא מוכן לשתף על עצמו — לא נשתף מידע, לא נקבל כלום. נשתף הרבה מידע — נקבל תמורה גדולה בכל פעם שמידע עלינו יימכר למישהו. אם החברות יחויבו להפריש לנו חלק מהכנסותיהן על מכירת מידע אישי, ואם יש לנו את הזכות להחליט למי מהן ניתן את המידע, סביר שתיווצר תחרות בין החברות שתגרום לתמורה המועברת אלינו לגדול עם הזמן.

בנוסף, ההצעה מאפשרת לדעת את מספר המשתמשים בכל מדינה שבמידע האישי שלהם נעשה שימוש מסחרי. כך תהיה אפשרות לרשויות המס ליצור זיקה בין ההכנסות שחברות האינטרנט יוצרות בשטחן לביו המיסוי של אותן חברות ששואף כיום לאפס.

פרופ' חשאי הוא ראש מרכז אספר ליזמות וחדשנות, האוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם