בגלל גיל הפרישה המוקדם - הפנסיה של נשים נמוכה ב-38%

האם יש סיבה לכפות על נשים פעילות פרישה וחיי גמלאות כשנותרו לחייהן שניים ואפילו שלושה עשורים?

יעל גרינולד
מתוך סדרת הטלוויזיה "שלושים שקל לשעה"
מתוך סדרת הטלוויזיה "שלושים שקל לשעה"צילום: ורד אדיר
יעל גרינולד

באחרונה פורסם כי העלאת גיל הפרישה לנשים, שהיתה אמורה להתרחש במהלך הקיץ, תידחה עד לסוף השנה. הדחייה, שעליה סוכם בין יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ משה גפני, לבין שר האוצר, משה כחלון, התקבלה בברכה על ידי חברות כנסת שנלחמו בהעלאת גיל הפרישה, ואף קידמו הצעות חוק בנושא.

התירוץ לדחייה הוא הצורך במתן פתרונות לנשים במקצועות שוחקים ולנשים מובטלות. על צורך זה אין איש חולק, אבל כמו שאנחנו מכירים את המערכת הפוליטית הישראלית, דחייה אחת עלולה לבשר עוד רבות אחרות. אפילו יישומן של רפורמות שעברו בחקיקה אינו מובטח, כך שייתכן מאוד שגם ב–2018 גיל הפרישה יישאר 62.

בניגוד לתחושה העולה מהשיח הציבורי, הדחייה של העלאת גיל הפרישה לנשים היא בשורה רעה מאוד לנשים ולמאבק לשוויון בחברה הישראלית. ראשית, מפני שאין סיבה ממשית להציב גיל פרישה נמוך כל כך לכלל הנשים בכל המקצועות. תוחלת החיים עולה באופן קבוע, ותוחלת החיים של נשים ישראליות גבוהה במיוחד. מרבית הנשים מנהלות אורח חיים פעיל ומלא גם בסוף שנות ה–60 שלהן. האם יש סיבה לכפות עליהן פרישה וחיי גמלאות כשנותרו להן לחיות שניים ואפילו שלושה עשורים?

אבל הבעיה האמיתית טמונה בפערים שנפערים בתקופת הפרישה הארוכה הזאת. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל–2015, תוחלת החיים של גברים בישראל היא 80.1 שנים, ושל נשים היא 84.1 שנים. אם מוסיפים את ארבע שנות ההפרש בתוחלת החיים לחמש שנות הפרש בגיל הפרישה (67 לגברים), יוצא שתקופת הפנסיה של הנשים ארוכה בתשע שנים מזו של הגברים, ואילו תקופת ההפקדה לפנסיה של הנשים קצרה בחמש שנים.

הפערים האלה משמעותיים מאוד, וזאת לפני שהבאנו בחשבון את הבדלי השכר בין גברים לנשים, את העובדה שנשים רבות עובדות חלק מחייהן במשרות חלקיות בלבד, או שהן עוברות תקופות ללא עבודה — שבהן נפגע הרצף הביטוחי שלהן. התוצאה היא הבדלים דרמטיים בחיסכון הפנסיוני בין נשים לגברים. הבדלים אלה פוגעים ברמת החיים של הנשים בגיל הפנסיה, ומעמידים נשים בפני סיכון להידרדרות לעוני לאחר הפרישה.

כך לדוגמה, מפילוח חצי מיליון מבוטחים של מנורה מבטחים נמצא כי אישה בת 30 שתפרוש בגיל 62 צפויה לקבל מדי חודש קצבת פנסיה של 4,626 שקל בממוצע, בעוד גבר שפורש בגיל 67 יקבל קצבת פנסיה של 7,417 שקל. זהו פער עצום לטובת הגבר — 38% — שהיה יורד ל–12% בלבד אם גברים ונשים היו פורשים ביחד בגיל 67.

האם שמירת גיל הפרישה ברמתו הנוכחית, שאינה משקפת את העלייה בתוחלת החיים בעשורים האחרונים, מצדיקה דרדור נשים לעוני בגיל הפנסיה? אין להתכחש ליתרונות בגיל פרישה מוקדם, במיוחד עבור נשים שעובדות במקצועות שוחקים ושנושאות במרבית נטל גידול הילדים, אך ראוי שהדיון הציבורי לפחות יביא בחשבון את המשמעויות ארוכות הטווח של גיל הפרישה הנמוך.

מבנה שוק הפנסיה הנוכחי מחייב אחריות, מודעות, וחשיבה ארוכת טווח מצד נשים וגברים כאחד. זה לא סוד שקשה מאוד לגרום לצעירים בני ה–20 וה–30, ובמיוחד כאלה העובדים במקצועות חופשיים, לעסוק בשנות הפנסיה שלהם, שנדמות רחוקות כל כך. אבל על נשים להבין שהצירוף של תוחלת חיים גבוהה וגיל פרישה נמוך מהווה איום מוחשי על רמת החיים שלהן בתקופת הפנסיה. ההפסדים והפערים האלה נצברים כבר עתה, עבור כל אישה עובדת. כל עוד גיל הפרישה נשמר ברמתו הנוכחית, ואפילו אם הוא יועלה בשנה הבאה ל–64, מומלץ לנשים להתחיל בחיסכון הפנסיוני כבר בגיל 20, ובמידת הצורך להגדיל את ההפקדות החודשיות.

הכותבת היא משנה למנכ"ל במנורה מבטחים פנסיה וגמל

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ