התעשייה מתמוטטת בגלל עוצמת השקל - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
יצוא

התעשייה מתמוטטת בגלל עוצמת השקל

ארנונה, חשמל ומים מכבידים על התעשייה. אך שערי הדולר והיורו הם בעיה שמחסלת אותה כמו רעל בשחרור אטי

7תגובות
נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, מחזיקה שטר חדש של 200 שקל
אמיל סלמן

כבוד ראש הממשלה, שר האוצר, שר הכלכלה ונגידת בנק ישראל — אנחנו זקוקים לרגע מזמנכם. אנחנו מבינים שתשומת הלב שלכם מופנית ליוקר המחיה ולמחירי הדיור — אבל כששערי הדולר והיורו נמוכים כל כך, אנחנו מתמוטטים.

"ציונות דור שלוש", כינה פעם סטף ורטהיימר את התעשייה הישראלית שהתיימרה להיות שחקנית בינלאומית, להוביל חזון של חינוך ויצירה, ולהוביל את הגאווה הלאומית. ציונות היא הקמה של מפעלי תעשייה יצרניים וחדשניים בדימונה ובצפון הרחוק.

אבל משהו השתבש. התעשייה הישראלית, ובוודאי זו שמייצאת, נהפכת לגורם מפריע ומעכב במערכה מול יוקר המחיה. כשאנשי ממשל וכלכלנים מבכים על המיליארדים שהולכים לאיבוד בניסיון לשמור על שער חליפין תומך יצוא — או בניסיון לעודד את תעשיית היצוא — התעשיינים מבינים שנהפכו לבן חורג.

יש שיגידו: "הנה הם שוב מייללים". זה נכון, וזאת כנראה הטעות שלנו, התעשיינים — הפכנו כל דבר לעניין חורץ גורלות. ארנונה, חשמל, מים, רגולציה ועוד — אלה אכן יוצרים מציאות מכבידה על התעשייה וגוררים אותה לא פעם לחפש פתרונות בחו"ל.

אלה בעיות מכבידות, אבל לא מחסלות. לעומתן, שערי הדולר והיורו הנוכחיים הם בעיה שמחסלת, עם אופי של רעל בשחרור אטי.

חברות ישראליות עם כמה מפעלים בעולם מגדילות את הייצור מחוץ לישראל, מכיוון שפעילות היצוא בישראל הפסדית, בעוד הייצור מעבר לים רווחי. כך אי־אפשר לקיים תעשייה לאורך זמן; כך אי־אפשר להשקיע באמצעי ייצור מתוחכמים.

"גבירתי הנגידה, בהחלטה אחת את משפיעה על החברה שאני מנהל הרבה יותר מכל החלטותי", אמר בכיר בחברה קיבוצית בעת סיור שערכנו עם נגידת בנק ישראל במפעלו. זה האבסורד והתסכול שמנהלי החברות המייצאות נקלעו אליו באחרונה: אין להם שליטה על תוצאות הפעילות של החברות. כשהשקל מתחזק ב–10% בכמה חודשים, אין הרבה מה לעשות — מלבד לחשוב על יציאה לחו"ל.

אנחנו מבינים את הצורך בפתרונות ליוקר המחיה. אנחנו אפילו מבינים איפה עובר גבול יכולת ההשפעה. כלכלת ישראל חזקה, אבל כל בר־דעת ישאל: "מה עושים כיום כדי שנמשיך להיות כלכלה חזקה גם בעוד עשר שנים?".

לשאלה הזאת איננו מוצאים תשובה. כשנשאל באחרונה שר הכלכלה על יעדי היצוא של ישראל, הוא ידע לציין שהיעד הוא צמיחה של כ–10% בשלוש השנים הבאות — יעד נפלא, אבל מה עושה המדינה כדי לעמוד בו? לשאלה הזאת כבר לא קיבלנו התייחסות.

ככה לא בונים תעשייה מקומית מפוארת. מי שהחזון שלו ביחס לישראל הוא שתהיה מדינה שטוב לחיות בה, יכול להסתפק בזה; מי שהחזון שלו הוא מדינה יוצרת ומייצרת — חייב לבקש יותר.

אנחנו זקוקים לתוכנית כוללת לתמיכה בתעשייה המייצאת. כזאת שיש בה צעדים פיסקליים משמעותיים שיצמצמו את הפגיעה האנושה של עוצמת השקל.

הכותב הוא מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם