אסור לפגוע בתיירות הרפואית בישראל

כדי לחזק את מערכת הרפואה ולהגדיל את הכנסותיה מתיירות מרפא - יש לקבוע חקיקה שלא תסרבל את התיירות הרפואית

רונן סולומון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רופאים בחדר ניתוח
אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אלי הרשקוביץ
רונן סולומון

באחרונה נדונה בכנסת הצעת חוק להסדרת תחום התיירות הרפואית בישראל. תיירות רפואית מהווה פחות מ–1% מסך המטופלים בבתי החולים, אך היא מכניסה לבתי החולים יותר מ–5% מתקציבם — מה שמאפשר להם לרכוש ציוד רפואי חדיש, שממנו נהנים כלל האזרחים, בנוסף לזה שנרכש מהתקצוב הממשלתי.

בתוך עשור הצליחה ישראל להפוך למעצמה עולמית בתחום התיירות הרפואית. מרכז מחקר הבריאות הבינלאומי (IHRC) דירג את ישראל במקום השלישי בעולם במדד העדפת תיירים רפואיים, אחרי קנדה ובריטניה. ישראל הגיעה להישג המרשים הזה אף שמחירי הטיפולים בארץ הם מהגבוהים בעולם, הרבה יותר מגרמניה, צרפת, שווייץ, סינגפור, דרום קוריאה וקנדה — שרמת הרפואה שהן מציעות אינה נופלת מזו של ישראל, ובמקרים מסוימים אף עולה עליה.

אם כך, מדוע בכל זאת תייר רפואי מעדיף להגיע לטיפולים יקרים בישראל במקום לגרמניה? מדוע תייר רפואי מעדיף להצטופף בחדר עם כמה מטופלים בישראל, במקום להתרווח בחדר פרטי בצרפת? מדוע למרות המצב הביטחוני, תייר רפואי בוחר להגיע לכאן, במקום לבית חולים רגוע בשווייץ?

התשובה טמונה בערך המוסף שהתייר הרפואי מקבל בישראל. ענף התיירות הרפואית בארץ השכיל לזהות את הצרכים והדרישות של התייר הרפואי, והעניק לו את השירות המיטבי ביותר תמורת כספו. חברות ישראליות לתיירות רפואית שכרו רופאים מומחים, שליוו את התייר עוד לפני שהגיע לטיפול בישראל, בחנו את סיכויי החלמתו, בנו עבורו תוכנית טיפולים, ליוו אותו מבחינה רפואית ולוגיסטית בזמן שהותו כאן, ואף ליוו אותו לאחר חזרתו לביתו בחו"ל. למעשה, חברת התיירות הרפואית שימשה מעין "רופא משפחה" עבור התייר הרפואי, כפי שזכאי מטופל ישראלי לקבל בקופות החולים. כשיש על מי לסמוך, כשרמת השירות גבוהה, וכשהתייר מקבל את כל המידע הרפואי בשפתו — לרוב הוא יעדיף לשלם יותר עבור השירות.

גם רמת הרפואה הגבוהה בישראל תרמה רבות לתנועת התיירים הרפואיים, אך ספק אם זו לבדה היתה מצליחה למשוך מטופלים מחו"ל. לראיה, יש מדינות אירופיות שבהן רמת הרפואה גבוהה, אך תנועת התיירות הרפואית דלילה. מדינות רבות בעולם זיהו את היכולות של החברות הישראליות בתחום, וניסו לשכפל את המודל. יש מדינות שאף השכילו להשקיע משאבים כספיים כדי לעודד את ענף התיירות הרפואית שלהן, כמו יפן, טורקיה, הודו ומדינות המפרץ הפרסי, כאשר עיני כולן נשואות לסין — שממנה יוצאים מיליוני תיירים רפואיים למדינות שונות בעולם, בהיקף הוצאות של מיליארדי דולרים.

אולם מדינת ישראל, במקום לעודד ענף של יצוא שירותים רפואיים — שמכניס מיליארדי שקלים לקופת המדינה — כתבה הצעת החוק שאמורה "לחנך" את התייר הרפואי. הצעת החוק מנסה לקבוע כיצד התייר יתקשר עם בתי החולים או הסוכנים הרפואיים וכיצד ישלם על השירותים. בנוסף, היא כובלת אותו למוסד רפואי אחד בישראל, ומונעת ממנו בחירת רופא שמדבר בשפתו.

במקום למנף את היתרונות שבנו החברות הישראליות לתיירות רפואית לאורך השנים, הצעת החוק פועלת בדיוק ההפך. אם משרד הבריאות היה מבצע סקר בקרב התיירים הרפואיים, הרי שהוא היה מזהה בקלות שהם מעדיפים חבילת טיפולים כוללת — בלי הפתעות במחיר, עם ליווי צמוד של רופא ישראלי לאורך כל תקופת הטיפול, ומתן אפשרות לבחירת הרופא המטפל.

אם מטרתנו לחזק את מערכת הרפואה הישראלית ולהגדיל הכנסותיה מהתיירות הרפואית, הרי שיש לקבוע חקיקה ישימה שלא תסרבל את התיירות הרפואית ולא תגרום לתייר לבחור במוסדות רפואיים במדינה אחרת. אם לא, לישראל אולי יהיה חוק מעולה שמסדיר את תחום התיירות הרפואית — אך לא יהיו לה תיירים רפואיים.

הכותב הוא עורך דין, מנהל תחום תיירות רפואית באיגוד לשכות המסחר

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker