איכות הסביבה |

אנרגיה מתחדשת מתחילה בעיריות

ערי ישראל זקוקות למקורות אנרגיה, והן חייבות לתכנן את השכונות בהן כך שיצרכו פחות חשמל ויהיו ירוקות יותר

איתי פנקס ארד
איתי פנקס ארד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חשמל סולארי
חשמל סולאריצילום: תומר אפלבאום
איתי פנקס ארד
איתי פנקס ארד

המושג "אנרגיה מתחדשת" נאמן מאוד לשמו. לצד הפיכתו לתחום שהולך וצובר פופולריות ועניין, הוא גם טומן בחובו חידושים בתפישות העולם של חוקרים, ארגוני חברה אזרחית וממשלות. כך למשל, התפישות לגבי אנרגיות הרוח עברו מהפך של 180 מעלות בשנים ספורות בלבד.

טורבינות רוח, שבעבר נחשבו לניצול חכם של אנרגיה ולפתרון נקי וחשוב בתמהיל מקורות האנרגיה העתידיים של המדינה — הן כיום מוקד לביקורת תקיפה ואקטיביסטית של ארגונים סביבתיים, שנלחמים בפרויקטים המכילים אותן בכל ישראל. בלי להיכנס לגוף הטענות, אין ספק שהמדינה אינה יכולה להרשות לעצמה שלא לנתח בצורה מסודרת את האפשרויות האנרגטיות שבידיה מחד גיסא, ולא לקבוע מדיניות שתאפשר מקסום של היכולות האנרגטיות האלה מאידך גיסא. ישראל של 2017 חוטאת בדברים אלה.

ישראל התקדמה בעשורים האחרונים ביחס לתפישה שאנרגיה היא עניין לאומי מהמעלה הראשונה, וכיום מיצוי של אנרגיות מתחדשות הוא יעד לאומי מובהק. בתחום האנרגיה הסולארית למשל, המדינה התחייבה "לטפטף" מכסות בקצב מהיר יותר. אבל עיון בנתונים ממחיש עד כמה אנחנו עדיין לא בכיוון הנכון. בישראל, שבה השמש מכה בחוזקה מאות ימים בשנה, שיעור השימוש באנרגיה סולארית מטפס לאזור ה–3%, בשעה שבגרמניה הגשומה והחשוכה, מקורות סולריים הם ממקורות האנרגיה המרכזיים של המדינה.

ישראל — שהפיצה את בשורת דודי השמש הסולריים עוד בשנות ה–60 של המאה הקודמת, ומצליחה להפיק מי שתייה מהאוויר וממי ים — מתעקשת שלא לנצל את המשאב הטבעי מהבודדים שקיבלה, וממשיכה לייצר את האנרגיה שלה ממקורות של מדינות עולם שלישי. בעולם המערבי מתייחסים אל תחנות כוח סולאריות כאל מובנות מאליהן, והן מחליפות בהדרגה תחנות פחמיות מזהמות ומסוכנות. ואולם בישראל, לא קמות תחנות כוח סולאריות רבות בשל סבך רגולטורי ומאבקי כוחות נושנים, ולעתים, ללא הצדקה אמיתית, הן אף נתפשות כמפגע סביבתי. הן אמנם משנות את הנוף, אבל במקביל הן משמרות שטחים פתוחים ויוצרות אפקט שימור של ערכי הטבע שמסביבן, בכך שהן מונעות בינוי והפרות אחרות בעלות אופי קבוע.

האבסורד זועק עוד יותר לאחר איתור מאגרי הגז הטבעי: דווקא כשנקרתה בדרכנו הזדמנות נדירה להפוך למדינה בעלת עצמאות אנרגטית טבעית ומגוונת, תוך ניצול המשאבים הטבעיים והנקיים שיש בידינו, אנחנו לא מגיעים לעשירית מההספק האנרגטי המתחדש של מדינות שאין להן ולו משאב אחד מאלה שיש לנו.

אין מדובר בגזירת גורל, וכמו בנושאים אחרים, המפתח לשינוי לא טמון רק בממשלה. הרשויות המקומיות יכולות וצריכות להיכנס לתחום האנרגיה בצורה מעמיקה ומסודרת יותר. כל ערי ישראל זקוקות למקורות אנרגיה, וכולן חייבות לתכנן את הבנייה שלהן כך שהשכונות יצרכו פחות חשמל ויהיו ירוקות יותר. הזיהום הנובע מהיעדר יעילות אנרגטית ומאי־ניצול של אנרגיה מתחדשת פוגע קודם כל בתושבים, ושילוב הזרועות של השלטון המקומי יחד עם הארגונים הסביבתיים אל מול ולצד המחוקק והרגולטור — יכול לדחוף את הקטר האנרגטי קדימה.

מקסום יכולות אנרגטיות, דחיפה למדיניות ברורה ומדידה, ומעבר מקומי לאנרגיות ירוקות על חשבון מזהמות — כל אלה ישנו את המדינה מקצה לקצה ויסייעו לפתור מצוקות מוניציפליות קיימות דוגמת מחסור בשטחים פתוחים, זיהום אוויר ומפגעי בריאות. אנחנו יכולים להמשיך לחכות שמשהו יקרה במסדרונות הממשלה והכנסת, אבל אנחנו גם יכולים לנהוג כפי שנהגנו בתחומים חשובים אחרים, ולהוביל בעצמנו ובתוכנו את השינוי שאנחנו רוצים ליישם.

הכותב הוא חבר מועצת העיר תל אביב־יפו, מחזיק תיקי האנרגיה והתפעול ויו"ר ועדת המכרזים העירונית

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker