ניגוד העניינים האמיתי של נתניהו: לא אלוביץ' - אלא השאיפה לנקמה - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ניגוד העניינים האמיתי של נתניהו: לא אלוביץ' - אלא השאיפה לנקמה

זהו סוג אחר של ניגוד עניינים, שעיקרו רגשי ולא רכושי, אבל עוצמתו הרבה פוגמת ביכולת קבלת ההחלטות של נתניהו

2תגובות
קובי גדעון / לע"מ

ניגוד העניינים של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ביחס לחברת בזק, בשל ידידותו עם בעלי החברה שאול אלוביץ', אינו עניין חדש. הוא גרם לכך שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע לנתניהו כבר לפני כשנה, שלא יוכל להמשיך לכהן כשר התקשורת. החידוש שהוסיף מבקר המדינה בדו"ח שפירסם באחרונה על משרד התקשורת, היה שגם מנכ"ל המשרד, בהיותו מינוי אישי של נתניהו, משקף למעשה את ניגודי העניינים של ראש הממשלה.

ואולם אם מסתכלים על ניגוד העניינים של נתניהו ביחס למשרד התקשורת ככזה שנוגע לבזק ולאלוביץ' בלבד, מפספסים נקודה מרכזית. ניגוד העניינים שבו שרוי נתניהו אינו נובע רק מחברות עם בעל הון זה או אחר, אלא מאינטרס אישי אחר: רצון עז להשיג נקמה על עשרים שנות קונפליקט בינו לבין התקשורת.

כדי להיווכח בכך מספיק להתבונן בחשבונות הטוויטר, הפייסבוק והאינסטגרם של ראש הממשלה, שבהם הוא עסוק בהאשמות בוטות ובלתי־פוסקות כלפי התקשורת. די להיזכר בתגובותיו בנוגע לתחקירים אודותיו, בדבריה של רעייתו שרה נתניהו לנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, עם ירידתו מהמטוס, ובמשפט: "אני מבקש לתת כמה סטירות בחזרה לתקשורת", שאמר בראיון לערוץ 20.

זהו סוג ייחודי של ניגוד עניינים, מכיוון שעיקרו רגשי ולא רכושי, ומשום שהוא אינו מבוסס על יחסי קח־תן - אלא על רצון חד־צדדי להעניש ולהכניע את התקשורת. אבל העוצמה שלו הופכת אותו לשונה ממערכת היחסים הרגישה הקיימת גם כך בין כל פוליטיקאי לבין התקשורת. לא מדובר רק על מדיניות לגיטימית שמבקש נבחר ציבור לממש, אלא על הלך רוח שבו שרוי נתניהו ביחס לתקשורת בשנתיים האחרונות, שמשפיע על יכולתו כמקבל ההחלטות לראות את התמונה המלאה, ופוגם במראית העין של ענייניות החלטותיו וביכולתו לפעול לטובת הציבור ולא לטובת עצמו.

כל מי שעוקב אחר מדיניות ראש הממשלה לגבי שוק הטלוויזיה בקדנציה הנוכחית - מסוגיית תאגיד השידור הציבורי ועד לטלוויזיה המסחרית והרב־ערוצית - יודע שנתניהו כשר התקשורת, ומנכ"ל משרד התקשורת פילבר, המייצג את מטרותיו, פעלו מתוך ניגוד עניינים שמקורו אינו רק ברצון לסייע לאלוביץ', אלא ברצון להתנקם בתקשורת. למשל, הקמת ועדת פילבר והמסקנות שהגישה, שלפיהן אפשר להכניס תחרות לא מפוקחת לשוק הטלוויזיה, לא נשענו על שום עבודת רקע או חוות דעת כלכלית, ולא היתה בהן כל התייחסות רצינית לשאלות מה יקרה לשוק או לשחקנים ומהן התכליות של אסדרת שוק התקשורת. די ברור שהמסקנות האלה לא נבעו מאינטרס אישי בדמות החבר אלוביץ', אלא מאינטרס אישי אחר - הנקם. הרי הנקמה הגדול ביותר בתקשורת הוא הכנסתה למצב של חוסר ודאות.

בדרך זו אפשר גם להבין את ההצעה שיצאה בן לילה מבית היוצר של משרד התקשורת, וביקשה לאחד את הרגולציה על התקשורת המסחרית והציבורית תחת סמכותו; ואת היהלום שבכתר - התביעה הלא רציונלית לפגוע בתאגיד השידור הציבורי על ידי פירוקו לשני תאגידונים. ההסברים שניתנו על ידי פילבר להצדקת המהלך חסר התוחלת הזה משכנעים עוד פחות מהסבריו לתמיכה במהלכים שהיטיבו עם בזק. הוא שיקף בהם את ניגוד העניינים שבו נמצא שולחו. ההיסטוריה תשפוט את חברי הקואליציה שתמכו בכך ביודעין.

החודש צפוי בג"ץ לדון בעתירה בעניין התאגיד. כפי שעולה מדו"ח המבקר, ראוי לבחון מחדש את ההחלטות שהתקבלו ביחס לבזק ולשוק תשתיות התקשורת, שלגביהם יש חשש לקיום של ניגוד עניינים. במקביל, ראוי שניתן דעתנו על החלטות שהתקבלו ביחס לשוק הטלוויזיה בכלל ולתאגיד השידור הציבורי בפרט. השאלה המונחת בפני בג"ץ - מה התכלית העומדת ביסוד ההתעקשות לפרק את התאגיד לשניים - מקבלת כעת תשובה מחודדת: אין תכלית. מדובר בניגוד עניינים של מי שלחץ להעביר את החקיקה.

ד"ר שוורץ־אלטשולר היא ראשת התוכנית לרפורמות במדיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם