חנה דורסמן

חופשת הקיץ כבר בשיאה. מדדי החינוך השונים מגלים לנו בכל פעם מחדש כי נוער המתגורר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית בישראל נמצא בפער משמעותי מול נוער מאזורים אחרים מבחינות רבות, גם בהיבט החינוכי. פערים אלה גדלים ומצטברים אף יותר במהלך חופשת הקיץ.

לצד המאמצים הרבים שנעשים בתחום זה, ניכר כי עדיין יש דרך ארוכה לפנינו בדרך לשינוי המצב. נדרשת כבר עכשיו חשיבה מקדימה ותכנון קפדני, כדי שקיץ 2018 ייראה אחרת; כדי שהקיץ הבא יהיה הקיץ הראשון שבו לכל ילדי וילדות ישראל תינתן הזדמנות שווה. איך ניתן לעשות זאת?

בראש ובראשונה, נדרש טיפול מיידי והחלטי בכל הקשור לנגישות — למוקדי תרבות ומדע, וכן למקומות פנאי ובילוי, שרובם ככולם נמצאים במקומות מרכזיים, כך שלכל הפחות יש לדאוג לנגישות הולמת ומספקת מיישובי הפריפריה אל מקומות אלה. כיום, תושבי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית מוצאים עצמם בהתמודדות, הן מול אתגר כלכלי בצריכת תכנים אלה, והן מול מחסור אקוטי בעולמות תוכן, תרבות ובילוי באזור מגוריהם. יש ילדים וילדות באזור הצפון שצריכים לנסוע לעתים יותר משעה כדי לצפות בסרט קולנוע.

אם כן, אחד השיקולים המרכזיים בתקצוב פעילויות, שמיושם בחלקו כיום אבל נדרש ליישמו בצורה משמעותית הרבה יותר, הוא הצורך להביא בחשבון את האופן שבו ניתן להביא את הפעילויות גם לפריפריה החברתית והגיאוגרפית.

שנית, מסגרות הקיץ. לשמחתנו, יש יוזמות מצליחות בתחום מטעם הממשלה ומשרד החינוך. מסגרות אלה מאפשרות המשך למידה לתלמידים ולתלמידות בקיץ, אבל כרגע הן רלוונטיות לטווח גילים מצומצם. יש צורך בהרחבת מסגרות הקיץ לכמה שיותר תלמידים בכל קבוצות הגיל, ואף לבדוק את האפשרות להרחיב את המסגרות הקיימות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, לשני מחזורים (סך הכל שישה שבועות).

שלישית, חשיבותו של המבוגר המתווך. ככל שלילד יש יותר זמן עם מבוגר משמעותי, הוא יכול להתפתח יותר. מי שהוריו יכולים לעשות זאת, ממשיך לקבל העשרה ושעות תיווך גם בחופש הגדול. אם נשווה חתכים סוציו־אקונומיים עם שעות עבודה וימי חופש, ניתן להניח שנראה את הפערים: הורה שכל שעת עבודה שלו אקוטית למשק הבית ומקום העבודה אינו מאפשר לו תנאים מתאימים לחופשה — סביר שיצליח לפנות פחות זמן לטובת הנגשת תרבות ומדע לילד שלו, ואלה יישארו בגדר מותרות. ככל שהמדינה תמהר להכיר בחשיבות העצומה של זמן הילד עם המבוגר ככלי יעיל לצמצום פערים חברתיים וכלכליים — כך ניתן יהיה לפעול בצורה מהותית יותר לטובת קידום הנושא.

אנחנו זקוקים לתכלול. אמנם יותר ויותר גופים וארגונים משיקים יוזמות שמטרתן להציע מסגרות משמעותיות עבור התלמידות והתלמידים בקיץ, אבל בחינה קרובה יותר מראה כי יש צורך בסינרגיה בין כלל היוזמות יחד — כדי להגביר את ההשפעה והיעילות שלהן. כל המערכות צריכות להתגייס כדי להביא לכך שחופשת הקיץ תהיה משמעותית יותר עבור הילדים ובני הנוער, החיים בפערים שמתעצמים והולכים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית בישראל.

נראה כי נדרש שולחן עגול ברשויות המקומיות, שבו חברים כל המעורבים בתחום זה: גופי רווחה, ארגונים של חינוך פורמלי ולא פורמלי, גורמים בקהילה, מוסדות תרבות ואקדמיה מהאזור, עמותות שפועלות באזור, מסגרות נוער ועוד. כל אלה יפעלו מתוך מחויבות לתלמידים ולתלמידות, ומתוך ראייה רחבה — ויוכלו לעשות שימוש במשאבים משותפים.

כמו בכל תהליך בחברה שבה אנחנו חיים, ובפרט בתחום החינוך, גם כאן נדרש תעדוף. ברור שכדי לאפשר יישום של צעדים אלה נדרשים תקציב, כוח אדם וחשיבה רוחבית מעמיקה.

אבל חשוב מכל, נדרשת החלטה. קיץ 2018 כבר מעבר לפינה, והוא נותן לנו הזדמנות — חלון זמן קצר של חודשיים — להעניק מקפצה לצעירים וצעירות בחברה הישראלית. כל שנותר הוא להחליט.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת חינוך לפסגות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker