משבר עם ישראל? מה שבאמת מטריד את מלך ירדן הוא הכלכלה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הון-מזרח תיכון

משבר עם ישראל? מה שבאמת מטריד את מלך ירדן הוא הכלכלה

כשההוצאה על משכורות מהווה כ-60% מן ההוצאה הממשלתית, קשה לראות מנין תשלים ירדן את פערי התקציב

21תגובות
מפגינים בעמאן נגד העלאות המסים, בפברואר
MUHAMMAD HAMED/רויטרס

שיתוף הפעולה הירדני חילץ אמנם את המאבטח הישראלי מבניין השגרירות, וסיים גם את פרשת גלאי המתכות בהר הבית, אבל הותיר את המלך עבדאללה עם בעיה פנימית קשה. די היה לצפות שלשום בדיון הסוער בפרלמנט הירדני, שהגיע לסף האלימות, כדי להבין כי מה שנחשב בישראל הישג דיפלומטי חשוב הוא כאב ראש עצום למלך.

אם לשפוט על פי ראיונות רחוב שקיימו רשתות טלוויזיה ערביות עם עוברים ושבים בבירת ירדן, עמאן, הכעס על המלך מתגבר והולך. "איך ייתכן ששיחררו רוצח של אזרחים ירדנים?", תמה אחד הנשאלים. "אי־אפשר לקבל את הנימוק שלפיו ירדן חתומה על אמנה בינלאומית המעניקה חסינות לדיפלומטים, גם אם הם רוצחים, כשישראל עצמה אינה מקיימת את החלטות האו"ם", אמר פרשן ירדני.

אבל נראה כי כמו שפרשת חיסולו של מחמוד אל־מבחוח בדובאי ב–2010 בידי סוכני מוסד (על פי מקורות זרים), טואטאה עם השנים מתחת למגדלי הפאר של הנסיכות העשירה, ומדינת איחוד הנסיכויות נהפכה למקורבת לישראל — גם פרשת השגרירות בירדן תהיה עוד הערת שוליים ביחסים בין שתי המדינות.

המלך עבדאללה צריך להתמודד עם עוד כמה בעיות בוערות, ובראשן השרידות הכלכלית של הממלכה. נתון המאקרו המאיים ביותר הוא החוב הלאומי, שצמח ל–37 מיליארד דולר — יותר מהתמ"ג של ירדן, או לכל הפחות 95% מהתמ"ג לפי חישובים מפותלים אחרים. במדינה שתקציבה 12.4 מיליארד דולר והגירעון התקציבי כ–1.5 מיליארד דולר, זהו יחס מסוכן בין החוב לתמ"ג, במיוחד משום שלירדן אין משאבים או ענפים שיכולים להבטיח את החזר חוב.

במציאות הזאת, ירדן נשענת על סיוע חוץ מסיבי הן מארה"ב, שתעביר לה השנה יותר מ–1.3 מיליארד דולר, והן ממדינות המפרץ, בעיקר סעודיה ומדינת איחוד הנסיכויות — שבחמש השנים האחרונות (שהסתיימות בתחילת 2017) סייעו לה ב–5 מיליארד דולר.

מקור הכנסות חשוב במיוחד הוא העברות הכספים של העובדים הירדנים במדינות המפרץ, אלא שבגין מקור זה נקלעה הממלכה לדילמה מדינית קשה. על פי כמה אומדנים, העובדים הירדנים בקטאר כ–40% מסך העובדים הירדנים שמועסקים מחוץ למדינה, ועל רקע הקרע בין סעודיה ומדינת איחוד הנסיכויות לבין קטאר, שאליו נאלצה ירדן להצטרף באופן סמלי בכך שצימצמה את הסגל הדיפלומטי בקטאר — החשש הוא מפני "פעולות תגמול" קטאריות שעלולות לפגוע במספר העובדים מירדן. ירדן אינה חופשית לבחור צד בסכסוך הזה, והיא מחויבת למדינות שנושאות אותה על כפיים כמו סעודיה ואיחוד הנסיכויות.

נזקו של המשבר המדיני הזה בא כבר לידי ביטוי בכמה ענפים. למשל, היצוא החקלאי לקטאר — שעובר דרך היבשה על אדמת סעודיה, שסגרה את המעבר היבשתי לקטאר — נחתך בכ–75%. הפגיעה העיקרית היא ביצוא הירקות והפירות, שמגיע ל–11% מן היצוא החקלאי הירדני. מי שסובל בעיקר מהפגיעה הזאת הם דווקא תושבי הכפרים והעיירות הקטנות, שבהם החקלאות מספקת את עיקר ההכנסות — אף שחקלאות בכלל תופסת רק כ–4% מעוגת ההכנסות הירדנית.

הר הבעיות הנוסף צמח מתוך המלחמה בסוריה, שדחפה אל תוך הממלכה יותר מ–1.2 מיליון פליטים, שרק כמחציתם מופיעים ברשומות סוכנות הסעד של האו"ם, ויכולים לכן לקבל סיוע כלשהו מן המוסד הבינלאומי. מעבר לקשיי החיים במחנות הפליטים ולמחסור בתשתיות של חינוך, רווחה ובריאות, הפליטים משתלטים על מקומות העבודה הפשוטים בירדן, ודוחקים מהם את האזרחים הירדנים. התוצאה הישירה היא נסיקה בשיעור האבטלה ליותר מ-18%, כשבקרב צעירים שיעור זה מגיע ליותר מ–30%. יש מי שרואה בתהליך הזה הזדמנות לאנשי עסקים וליזמים להקים עוד מפעלים שיוכלו לנצל את כוח העבודה הסורי הזול, אבל גם אם התפישה הזאת נכונה — היא אינה יכול לפטור את הממשלה מלטפל בעשרות אלפי המובטלים הירדנים שיוצרים את הגחלים הלוחשות הפוליטיות.

הממלכה קיבלה אמנם ציונים טובים על התוכנית הכלכלית שאושרה ב–2015 ועל הביצוע העקבי שלה, שתרם לצמיחה של 2.2% בשנה שעברה ועשויה להגיע ל–2.4% השנה — אבל שיעורים אלה רחוקים מתקופת הזוהר, לפני עשור, שבה הכלכלה הירדנית צמחה ביותר מ–6% בממוצע. לירדן, כמו לסעודיה, יש "תוכנית חזון" ל–2025 עם צמיחה של 4.5%, אבל נוכח שיעורי הצמיחה הנוכחיים נדמה שהחזון רחוק מהגשמה.

ירדן הצליחה להעלות את מחיר החשמל והודיעה באחרונה על כוונתה לקצץ בהוצאות התקציביות לשנה הבאה. אבל כאשר ההוצאה על משכורות מהווה כ–60% מן ההוצאה הממשלתית, קשה לראות מנין תוכל ירדן להשלים את פערי התקציב ולעמוד בתוכניות הפיתוח שנועדו למשוך משקיעים זרים, או לפחות להגדיל את התמ"ג לנפש, שמגיע לכ–600 דולר בלבד.

את אזרחי הממלכה לא מעניינים כל כך נתוני המאקרו, כמו יכולתם לשרוד עוד יום ועוד יום. הם אינם מאמינים בפריחת השוק בעוד עשור, אלא רואים את גובה קנסות התעבורה שהם מקבלים עכשיו. זוהי אמנם אוכלוסייה סבלנית וסתגלנית, אבל גם על אזרחי מצרים לפני המהפכה נאמר שהם פותרים כל קושי בבדיחה. ישראל יכולה להיות מרוצה מכך שירדן הוציאה בשבילה את הערמונים מן האש, אבל את הערמונים של עצמה היא מתקשה לחלץ.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות