עיתונות

תפקיד העיתונות בעולם של פייק ניוז

פסק הדין שחייב את סרנה בפיצויים לנתניהו הוא קריאה לעיתונאים למלא את תפקיד כלבי השמירה של הדמוקרטיה

שלמה מנחם
יגאל סרנה (משמאל), ועורך דינו ליאור אפשטיין, בדיון בבית המשפט
שלמה מנחם

אחד הקשיים שעמם מתמודד כיום הציבור הוא הצורך לברור מידע אמין ורלוונטי מתוך שפע המידע המציף אותו. לעתים, הציבור ניזון מסיפורי בדים שאין כל קשר בינם לבין המציאות. רעה חולה זאת מכונה ברחבי העולם "פייק ניוז" (חדשות מזויפות).

תופעת ה"פייק ניוז" מחדדת את החשיבות העצומה שיש לפעילות התקינה של עיתונאים בחברה דמוקרטית. העיתונאים הם אלה שאמורים לשלות מתוך המידע הקיים את העובדות החשובות ולהביאן לידיעת הציבור. הזרימה התקינה של המידע אל הציבור חיונית לקיומה של חברה דמוקרטית, כיוון שבאמצעותה יכולים האזרחים לבחון נכונה את מציאות חייהם, ואת פעולתם של גורמים שונים בחברה ביחס למציאות זאת.

התקשורת בכלל, והעיתונאים בפרט, זכו בתואר המחייב "כלבי השמירה של הדמוקרטיה", בגלל המשימה הקשה המוטלת עליהם. אולם עם הכוח מגיעה האחריות. כדי שיוכלו למלא את המשימה בצורה הטובה ביותר, הציבור צריך לדעת כי הוא יכול לסמוך על העיתונאים ועל פרסומיהם.

לאור זאת, יש חשיבות גדולה לפסק הדין שניתן בתביעת לשון הרע שהוגשה על ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ורעייתו שרה, נגד העיתונאי הוותיק יגאל סרנה. סרנה מצדו עשה שימוש קיצוני ביותר ב"פייק ניוז". בפוסט שפורסם על ידו בפייסבוק, טען סרנה כי ראש הממשלה "נזרק בצעקות" ממכונית השרד שלו על ידי אשתו במהלך נסיעה, תוך שהדבר פוגע במערך האבטחה הממלכתי. סרנה שב וחזר על כך שהכתוב בפוסט הוא אמת, וחמור מכך — הוא הסתמך על אמינותו וניסיונו רב־השנים כעיתונאי היודע לבחון אמיתות של סיפור כתמיכה לאמיתות דבריו.

סרנה לא גיבה את טענתו בראיה כלשהי. יתרה מכך, הוא גם לא טרח לבדוק את אמיתות הסיפור בצורה נאותה, או אפילו לבקש תגובה מבני הזוג נתניהו. שלל טענותיו של סרנה, לרבות טענתו כי מדובר בתביעת השתקה, נדחו על ידי בית המשפט.

פסק הדין שחייב את סרנה בתשלום פיצויים לבני הזוג נתניהו הוא נדבך נוסף בסימון גבולות הגזרה שבין חופש הביטוי לזכותו של אדם לשם טוב. עם זאת, הוא משמש גם כקריאה לעיתונאים למלא בקפדנות את תפקידם החברתי החשוב, גם אם הם פועלים ברשת החברתית ולא באמצעי תקשורת מסורתי.

מנגד, גם אנשי ציבור אינם חפים מביקורת. נהפוך הוא: על התקשורת מוטלת החובה לבקר אותם ללא מורא, אך עליה לעשות זאת בהגינות. אם לא — תכרות התקשורת את הענף עליו היא יושבת. כלומר, היא תאבד את אמון הציבור, דבר שיפגע בזרימת המידע התקין אליו. עיתונאי שמפרסם טענות דרמטיות חוטא לתפקידו כאשר הוא עושה זאת ללא ביסוס. עיתונאי אינו יכול להסתמך על עצם היותו עיתונאי ולהתהדר בתואר זה לשם פרסום בדותות.

בפסק הדין יש משום צעד נכון לחיזוקה של העיתונות החופשית כמתווכת נדרשת והכרחית בין המידע לבין האזרח. אם הציבור אינו יכול לסמוך על העיתונאים, הוא יהיה חשוף יותר לספינים, לשמועות ולמניפולציות. ככל שהעיתונאים ישכילו להבין את המסר האמור של פסק הדין, הציבור כולו ייצא נשכר מכך.

הכותב הוא שותף במחלקת הליטיגציה במשרד רון גזית, רוטנברג ושות'

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker