תם הצום, עכשיו מכינים את הארנק לחאג' - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הון־מזרח תיכון

תם הצום, עכשיו מכינים את הארנק לחאג'

50 סדרות הופקו השנה במצרים לרגל הרמדאן, וההערכה היא שהתעשייה כולה השקיעה בכך 110 מיליון דולר

צום ראמדן סדרות טלביזיה
MBC group

הפובליציסט המצרי טארק תוהאמי מלא זעם על תעשיית הטלוויזיה, שמבזבזת לדבריו את כספיה ואת כספי הציבור על סדרות רמדאן, ואינה מצליחה לשווק אותן לתחנות הלוויין הערביות. "במקום לבזבז כספים על סדרות שאינן מכניסות כסף, מוטב להשקיע בסדרות איכות, כאלה שיכניסו למדינה כספים ממדינות אחרות", דורש תוהאמי במאמר שפירסם בעיתון האופוזציוני "אל־וופד".

סדרות רמדאן הן הבילוי המשפחתי המועדף על רוב המשפחות המוסלמיות, שצופות בהן לאחר הארוחה של שבירת הצום מדי ערב, כדרך להעביר את הזמן עד תחילתו של יום הצום הבא. עוד לפני שמסתיים חודש הרמדאן מתארגנות חברות ההפקה ליצור את סדרות השנה הבאה, ופותחות במרדף אחר שחקנים ותסריטים, בתקווה שיצליחו למכור אותן גם במדינות ערביות אחרות. כ-50 סדרות כאלה הופקו השנה במצרים, רק מעטות מהן זכו להצלחה ולצפייה מרובת רייטינג, וההערכה היא שהתעשייה כולה השקיעה השנה כ-2 מיליארד לירות מצריות (כ-110 מיליון דולר).

יותר ממחצית הסכום שימש לשכר השחקנים הנודעים. כך, למשל, בסדרה "שדוני עדלי עלאם" קיבל השחקן עאדל אימאם יותר מ-45 מיליון לירות מצריות (2.5 מיליון דולר), בהפקה שעלתה כ-בהן הופיעו.

הבזבוז הרב בענף הסדרות הטלוויזיוניות אינו חדש. הוא עולה לדיון ציבורי בכל שנה מחדש, במיוחד בשנים שבהן התוצרת האמנותית אינה מטפסת לרמות הרצויות. אלא שהבזבוז הזה מתגמד לעומת ההוצאות הענקיות שכרוכות בקיום מצוות הצום בחודש הרמדאן. ארוחות הערב המשפחתיות מטילות עול אדיר על מעוטי היכולת, שהשנה שילמו 20%–30% יותר על מזון בגלל ניוד שער הדולר, שהכפיל את ערכו לעומת הלירה המצרית. ממשלת מצרים החליטה להגדיל את ערכו של כרטיס המזון שמחולק ליותר מ–20 מיליון אזרחים, ולהעמידו על 35 לירות מצריות ברמדאן, לעומת 21 לירות בימים רגילים, אבל התוספת אינה יכולה באמת לגשר על פער ההוצאות.

בימים אלה מוצע להגדיל באופן קבוע את ערכו של כרטיס המזון ל-50 לירות, שפירושן תוספת תקציבית של 24 מיליארד לירות - סכום אדיר עבור קופת המדינה המרוששת. גם למי שמבקש ליהנות מארוחת חג פשוטה במסעדה זולה בעיר, המחיר מאמיר, ולפי חישוב שנעשה במצרים, מנת כושארי - בנויה בעיקר מתערובת של מקרוני, אורז, עדשים, בצל ותבלינים - תעלה למשפחה בת ארבע נפשות יותר מ-82 לירות.

ההפסדים שגורם חודש רמדאן למשק במדינה כמו מצרים, מרחיקים לכת. בחודש זה נהוג להתיר לעובדים לקצר את שעות עבודתם בשעתיים־שלוש, ובחלק מהמדינות משוחררים העובדים הביתה בשעות הצהריים. לפי מחקרים שנעשו בשנים קודמות, הפסד השעות הזה מגיע לכ-3% מהתמ"ג בממוצע. נכון שהתפוקה אחרי רמדאן עולה, ולעתים היא מצליחה לקזז את הירידה בחודש הצום, אבל לעליית המחירים העונתית יש השפעה ארוכת טווח, שכן הסוחרים אינם ממהרים להוריד את המחיר אחרי הרמדאן ובכך הם תורמים לעליית האינפלציה. מדינות מוסלמיות כמו קטאר, מדינת הנסיכויות וסעודיה "משלימות הכנסה" בחודש הצום מתיירים תמימים, שלא ערים לאיסור לאכול בפומבי ומוצאים עצמם עם קנסות של 329 דולר בכווית, ועד 795 דולר בקטאר. בסעודיה, אגב, אכילה בפומבי גוררת סילוק מיידי מהמדינה.

עם סיום הרמדאן ולאחר עיד אל־פיטר שחותם אותו, חג שמעמיס על המשפחות עול כבד נוסף שכן נהוג לקנות בו מתנות ובגדים חדשים, מתחילות ההכנות לעלייה לרגל למכה. לכל מדינה מוסלמית מקציבה סעודיה מספר ויזות חאג', שמותאם לגודל האוכלוסייה. זוהי עונת הבוננזה התיירותית של הממלכה, שגובה סכומי עתק עבור אשרת הכניסה, כ–530 דולר (עולים לרגל בפעם הראשונה פטורים מתשלום) וסכומים נוספים עבור מדריכי תיירים, לינה במחנות אוהלים שהמדינה מתקינה ומסים על הכנסות בתי המלון, המסעדות וחנויות המזכרות.

עלות המסע למכה משתנה ממדינה למדינה, ותלויה ברמת האירוח שמבקש החאג' להזמין לעצמו. הפערים מגיעים למאות אחוזים - ברמה הנמוכה ביותר מדובר בהוצאה של 3,000–5,000 דולר לאדם, והיא יכולה לטפס ל-30–40 אלף דולר למי שמבקש להגיע ממדינה מרוחקת ולשהות במלון חמישה כוכבים.

חלוקת האשרות בכל מדינה נעשית באמצעות משרדי נסיעות מוכרים, או בהגרלה עבור מי שרוצים לנסוע באופן פרטי. הגרלה כזאת שנערכת במצרים מחייבת את המבקש להפקיד עוד לפניה כ-12 אלף לירות בקופת המשרד לענייני חאג', כדי להבטיח את "רצינות הבקשה". הסכום מוחזר במקרה של אי־זכייה או עובר כתשלום ראשון עבור הוצאות הנסיעה.

לכל אלה יש להוסיף את הוצאות הניירת הביורוקרטית, תשלומים עבור אישורים רפואיים, חיסונים ותרופות, ושמירת מקום לינה במכה. סעודיה אינה מתירה כניסתם של עולי רגל שלא הצטיידו מראש באשרה המיוחדת, ומענישה בחומרה את מי שעובר על כללי האשרה ובמיוחד על החורגים מתקופת היתר השהייה. עונשי מאסר, קנסות כבדים ומניעת עלייה לרגל בשנים הבאות, הם רק מקצת העונשים.

ההלכה מחייבת כל מוסלמי שיכול (שאינו חולה או עני מרוד) לעלות לפחות פעם אחת בחייו למכה, הבעיה היא שהחאג' מגיע זמן קצר אחרי חודש רמדאן, ומי שלא פשט רגלו בחודש הצום, עלול להפוך לעני מרוד עם תום העלייה לרגל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות