גם ילדי הבדואים זקוקים לגנים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גם ילדי הבדואים זקוקים לגנים

החוק מאפשר להציב מבנים יבילים לאספקת שירותים חיוניים בכפרים הלא מוכרים - ובדרך זו יש להקים גני ילדים לכפרים אלה

3תגובות
בדואים
דניאל בר און

בחודשים האחרונים ניטש ויכוח סביב סוגיית מסגרות החינוך לילדי הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב. על העובדות הקשות אף אחד לא מתווכח: בנגב יש כ-5,000 ילדים בגילי 6–3 שאינם לומדים בגני ילדים כפי שקובע חוק חינוך חובה. באחרונה ערכה ועדת החינוך של הכנסת סדרה של דיונים דחופים כדי למצוא פתרון למצוקה קשה זו. אלא שאף שיש דרכים לאפשר חינוך נגיש וראוי לילדים אלה - משרד החינוך, שתפקידו להוביל את הטיפול בסוגיה, מתעקש על חלופות שיבטיחו כי ועדות הכנסת ימשיכו לעסוק בנושא זה עוד שנים רבות.

במשרד החינוך טוענים שלילדי הכפרים הבלתי מוכרים אין מקום ללמוד מכיוון שבמרכזי החינוך של המועצות האזוריות אלקסום ונווה מדבר, שנותנות שירותים לכפרים אלה, אין מספיק גני ילדים. אלא שהבעיה מורכבת יותר.

מעבר לכך שחסרים גני ילדים, המיקומים שבהם נבנים הגנים אינם נגישים עבור רבים מההורים, ולכן הם אין באפשרותם לשלוח אליהם את ילדיהם. כיום פועלים גני ילדים ב-11 הכפרים המוכרים הנכללים במועצות האזוריות אלקסום ונווה מדבר, ובעשרה כפרים לא מוכרים המקבלים שירותי חינוך ממועצות אלה. הורים לילדים שמתגוררים ב-25 הכפרים הלא מוכרים האחרים אינם יכולים לשלוח את ילדיהם לגנים אלה משום שהם רחוקים מדי. לעתים מדובר בנסיעה של כשעה לכל כיוון בדרכי עפר משובשות.

הצעד שמשרד החינוך מקדם הוא בנייה של כ-100 כיתות גן נוספות באותם כפרים שבהם ממוקמים הגנים כיום, וללא בנייה חדשה בכפרים שבהם אין גנים. בנוסף, המשרד יקצה 50 מיליון שקל להסעת ילדים לגני הילדים, ולהגברת הנגישות - המשרד אפילו ישנה את נוהלי הבטיחות שלו האוסרים להסיע ילדים מתחת לגיל 5.

תוכנית זו חסרת כל היגיון כלכלי, בטיחותי או פדגוגי. מבחינה כלכלית, משרד החינוך משקיע כבר היום כ–80 מיליון שקל בשנה בהסעות ילדים למוסדות החינוך במועצות האזוריות אלקסום ונווה מדבר. זהו מערך הסעות חסר תקדים מבחינת היקפו, ומשרד החינוך מבקש להגדילו באופן דרמטי.

מבחינה בטיחותית, משרד החינוך נמנע עד היום מהסעת ילדים מתחת לגיל 5 - ותמוה מאוד שדווקא באזור שבו תשתיות הדרכים הן הגרועות בארץ ואין בו תחנות הסעה מסודרות, משרד החינוך בוחר לחרוג מכלל זה. רק בשנה שעברה נדרסה למוות ילדה בת 7, תושבת הכפר אלפורעה, על ידי רכב הסעות שממנו ירדה.

מבחינה פדגוגית, יש סיכוי נמוך מאוד שילדים בני 3 יצליחו לשמור על ריכוז ולהפיק תועלת מהפעילות בגן כשהם מיטלטלים בדרך אליו וממנו כשעה לכל כיוון בדרכי עפר.

הפתרון ההגיוני והאנושי ביותר למצוקת החינוך בנגב הוא הקמת מרכזי שירותים חיוניים שיכללו גם כיתות גן, וכך ישלימו את החסר בגני הילדים בכפרים אלה. בניגוד לטענה הרווחת, לפיה לא ניתן להוציא היתרי בנייה בכפרים הלא מוכרים משום שאין להם תוכניות מתאר יישוביות, תיקון 40 לתוכנית המתאר המחוזית מאפשר הצבת מבנים יבילים לאספקת שירותים חיוניים בכפרים בלתי מוכרים - ואלה כבר הוקמו בכמה כפרים. באמצעות תיקון זה יהיה ניתן להוסיף גני ילדים בכפרים נוספים. פתרון זה יהיה זול יותר עבור המדינה, בטוח יותר עבור הילדים, ונכון יותר מבחינה פדגוגית. כעת נותר רק לקוות שגם במשרד החינוך יבינו ויפעלו בהתאם.

אל־אעסם הוא יו"ר המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים, דגן הוא רכז קידום שוויון בנגב בעמותת סיכוי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות