הפוטנציאל הלא ממומש של תוכנית חיסכון לכל ילד

תוכנית חיסכון לכל ילד היתה הזדמנות להכניס את החינוך הפיננסי לכותלי הבית, וליצור שיח על האחריות לכסף

אופיר אלקלעי
אילוסטרציה - בית ספר
צילום: ניר כפרי
אופיר אלקלעי

התוכנית הלאומית של משרד האוצר, חיסכון לכל ילד, החלה בינואר - ומיועדת לחיסכון ארוך טווח לילדים עד גיל 18. הנתון שפירסם באחרונה משרד האוצר, לפיו 50% מההורים לא פתחו תוכנית חיסכון לילדיהם עד למועד האחרון (ה-1 ביוני), היא עוד הוכחה לחוסר הידע ולאטיות המאפיינת את הישראלים כשהם מגיעים לנושא של חיסכון ארוך טווח. עבור אלה שלא הפקידו כספים עד סוף החודש שעבר, המדינה תעשה זאת עבורם ותנתב את החיסכון לתוכניות ברירת מחדל סולידיות - שעל פי ההערכות יביאו להפסדים כספיים בחיסכון.

משרד האוצר אולי לא התכוון לכך, אך לנוכח הנתונים המתפרסמים, הוא מציב מראה אל מול החברה הישראלית, ומציג את המסקנה הכואבת: הידע הפיננסי והחינוך הכלכלי בחברה הישראלית הם נחלת אנשים מעטים. השאר אינם בקיאים כלל בחשיבות של תכנון כלכלי.

במציאות הישראלית, שבה האי־שוויון עובר מדור לדור, התוכנית של משרד האוצר היתה אמורה להיות אבן דרך בחשיבה כלכלית. מלבד חיסכון לילדים, התוכנית היתה צריכה לספק להורים את היכולת לתכנן נכונה את צעדיהם, לנתב כספים בצורה הטובה ביותר ולבחור לילדיהם את המסלול הנכון לעתידם.

במקום להפיק את המרב בשביל הילדים ולבנות להם עתיד כלכלי נכון, 50% מההורים איפשרו לבנקים ולגופים הכלכליים להחליט עבורם. במקום להכיר את העולם הפיננסי, להתעמק בניירת, לשאול את השאלות הנכונות, לבדוק תשואות ולתת לחברות הכלכליות לריב על כל ילד - אחד מכל שני הורים לא טרח להבין את המטריה הכלכלית ולהעביר לגופים הפיננסיים את כספי העתיד של ילדיו.

כבר שנים שנושא החינוך הפיננסי מקבל חשיפה תקשורתית נרחבת, המלמדת על חשיבותו הרבה - אך זו אינה מיתרגמת לתוצאות בשטח. הנתונים, הסקרים והמגמות מצביעים על חוסר הידע הכלכלי של רבים מהישראלים, שמביא להפסד כספי גדול. מסקרים שונים בנושא מצב הפנסיות, עולה כי 77% מהציבור אינו יודע מהי התשואה השנתית של קרן הפנסיה שלו. כ-50% מהאזרחים העידו על עצמם שהם נמצאים, או נמצאו, באוברדרפט בחשבון הבנק שלהם. לפי בנק ישראל, קיימים במערכת הבנקאית 480 אלף חשבונות בנק ופיקדונות רדומים, שסך הכספים בהם הוא 9 מיליארד שקל.

שיווק נכון והבלטת החשיבות של חינוך פיננסי היו מביאים לדיון של ההורים על אפיקי ההשקעה לילדים, תוכניות עתידיות להשקעת הכסף וחשיבה לטווח ארוך - שהיו יוצרים מעטפת של חינוך פיננסי בכל בית. נער יכול היה להשתלב בקלות בדיוני ההורים סביב השאלה כיצד נכון להשקיע את הכספים שנחסכו עבורו, וכך ליצור שיח על חשיבותם של החיסכון והאחריות האישית לכסף.

בתוכנית חיסכון לכל ילד היה פוטנציאל אדיר. זו היתה הזדמנות להביא לקדמת הבמה בעיה לאומית כלכלית ולהכניס את החינוך הפיננסי לתוך כותלי הבית. במקום להדגיש את המטרה, משרד האוצר היה צריך להצביע על הדרך. לא רק לומר כמה כסף הילד יחסוך עד גיל 18 או 21 - אלא גם איך הוא ימקסם את החיסכון בצורה הטובה ביותר, ומה הוא יעשה אתו כשיגיע הזמן לנצל אותו.

הכותב הוא עורך דין ומנכ"ל העמותות לקידום מקצועי חברתי

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ