ישראל כמטרופולין - הפתרון הנכון לבעיית הדיור - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נדל"ן

ישראל כמטרופולין - הפתרון הנכון לבעיית הדיור

במקום הטירוף של הסכמי הגג, עליהם חותמת הממשלה, יש לנצל באופן אופטימלי את זכויות הבנייה בערים הוותיקות

3תגובות
תל אביב-יפו
AMIR COHEN/רויטרס

מאז קום המדינה ניסו ממשלות ישראל לשכנע המוני ישראלים לעקור מהמרכז לפריפריה. בשנות ה–50 של המאה הקודמת היה זה קמפיין "מן העיר אל הכפר", שכחלק ממנו הוקמו עשרות עיירות פיתוח בנגב ובגליל. בהמשך ניסו ממשלות ישראל לתגמל את העוברים לפריפריה באמצעות הטבות מס, הלוואות ומענקי מקום נדיבים.

בד בבד השקיעו הממשלות מיליארדים בפיתוח תשתיות תחבורה ומקומות תעסוקה מחוץ למרכז. וכעת, אולי יותר מתמיד, הגיעה שעתה הגדולה של הפריפריה — באמצעות הסכמי הגג שיקדמו בעשור הקרוב הקמה של כרבע מיליון דירות חדשות, כשני שלישים מהן בפריפריה.

אלא שהמציאות פחות אופטימית. למרות ההשקעות האדירות על פני שבעה עשורים, שיעור הישראלים המתגוררים בפריפריה דומה לזה שהיה לפני 50 שנה. מחציתה הדרומית של המדינה נותרה ריקה כמעט לחלוטין, ורוב האוכלוסייה נשארה במרכז — מה שהופך את ישראל לאחת המדינות הצפופות בעולם.

יתרה מכך, לא רק שלא הצטמצם במרוצת השנים הפער הסוציו־אקונומי בין המרכז לפריפריה, אלא שהוא התרחב. כיום, רוב האוכלוסייה המתגוררת בפריפריה מוחלשת, והיא כוללת ערבים, חרדים ועולים חדשים.

מטרידים במיוחד הם דווקא אותם הסכמי גג שחותמת הממשלה בימים אלה, שבהם מושקעים סכומי עתק — בשעה שחלק נכבד מרוכשי הדירות בפריפריה הם משקיעים מהמרכז. זאת ועוד, ספק רב אם רוב הרוכשים שמתכוונים להתגורר בשכונות החדשות בפריפריה ימצאו שם מקומות עבודה.

הפתרון הנכון טמון בתפישה שונה, אך מתבקשת — ישראל כמטרופולין, במקום האבחנה השחוקה בין מרכז לפריפריה. כבר כיום מתגוררים בישראל 8.7 מיליון תושבים, כ–4 מיליון מהם במטרופולין שבין אשדוד לחדרה, שושטחה כשטח העיר לונדון — כ–1,500 קמ"ר. על פי כל הסטטיסטיקות, מספר זה יוכפל תוך 20–30 שנה לכ–8 מיליון תושבים, מתוך 16–18 מיליון תושבים שיתגוררו בישראל.

אם נוסיף לכך את מטרופולין חיפה והמטרופולין הנוצרת סביב באר שבע, נגיע למספר הלא נתפש של 12–14 מיליון ישראלים שיתגוררו בשנת 2050 על פני שטח מצומצם של כ–5,000 קמ"ר, שישתרעו בין חיפה והקריות בצפון לבין באר שבע בדרום. תרחיש זה מחייב חשיבה על מערכת היסעים המונית שתקשר ביעילות ובמהירות את כל חלקי המטרופולין הענקית הזאת, וכן על פיתוח מתחמי תעסוקה איכותיים וגדולים לאורך ציר זה.

למשל, יש לפעול לניצול הציר הקיים של כביש חוצה ישראל לצורך העברת קו רכבת מטרופוליני מהיר, וכן לאורך צירי הרוחב המקשרים את חוצה ישראל עם כבישי האורך. במקביל, יש לפתח אזורי תעסוקה לאורך אותם צירי תחבורה וכן מרכזי מסחר, תרבות, בילוי ופנאי, פארקים ומתחמי נופש.

בד בבד, במקום הטירוף של הסכמי גג, יש לנצל באופן אופטימלי את זכויות הבנייה בערים הוותיקות, לרבות התחדשות עירונית ופיתוח שטחים צמודי דופן לערים אלה — הן במרכז הארץ והן בטבעות הלוויין המתרחבות והולכות בהדרגה צפונה ודרומה.

חשיבה זו חייבת להיות אינטגרטיבית, אסטרטגית ומדוקדקת, ולכלול סוגיות כגון מקומות עבודה ויוממות, זמני הנסיעה אל מקום העבודה וחזרה ממנו ועוד — בניגוד גמור לספורדיות ולאקראיות שבהן מפותחות כיום עשרות ערים בפריפריה, שמוכפלות בגודלן הפיזי, ללא כל קשר למה שקורה בערים אחרות.

דווקא העובדה שישראל תהפוך הרבה לפני 2050 למדינה הצפופה ביותר בעולם, מחייבת חשיבה כזו. אחרת, הפקקים שאנחנו עדים להם כיום בגוש דן, יהפכו לחלק מנופי המדינה כולה, וכל ההשקעות האדירות בהסכמי גג ובפיתוח הפריפריה יירדו לטמיון.

הכותב הוא בעלים של משרד למיתוג נדל"ן וייעוץ אסטרטגי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות