הטעות בפיקוח על האשראי החוץ בנקאי

קרנות בינלאומיות עלולות להדיר רגליהן מישראל מסיבה פשוטה: לא יהיה כלכלי מבחינתן להתאגד כאן ולהכפיף עצמן לדרישות ריתוק ההון

עמירם גיל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יואל בריסצילום: תומר אפלבאום
עמירם גיל

בחודשים הקרובים צפוי להיכנס לתוקף חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים, שיארגן לראשונה את הפיקוח על גופים פיננסיים שאינם בנקאיים או מוסדיים. חרף הכוונות הטובות, חלק מהוראותיו עלולות לפגוע דווקא בחברות המספקות אשראי לפי אמות מידה מחמירות, וספק אם המחוקק התכוון להקשות על פעילותן. הכוונה לקרנות ההשקעה הפרטיות בתחומים כמו פרייבט אקוויטי, מימון ביניים (מזנין) ונדל"ן.

החוק — פרי המלצותיו של צוות בין־משרדי, בראשות היועץ המשפטי לשעבר של משרד האוצר, יואל בריס — חל, בין השאר, על חברות מימון או נכיון צ'קים, צ'יינג'ים ומוכרי כרטיסים נטענים. החוק נולד על רקע הרצון לפקח על השוק האפור בישראל, שפעילותו מוערכת ביותר מ–100 מיליארד שקל בשנה.

הרעיון היה לאפשר הקמה של גופים מפוקחים, שיתחרו באופן מסודר בבנקים בשוק האשראי. במובן זה, החוק משתלב בשורה של רפורמות, ובהן הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים (ועדת שטרום), הקמת מאגר נתוני אשראי והסדרת שיעור הריבית על הלוואות במשק. כלומר, חוק בריס נועד לעודד כניסה של שחקנים חדשים, שיציעו אשראי בתנאים תחרותיים לעסקים ולמשקי בית, תוך עמידה בסטנדרטים מתקדמים של רישוי, הלימות הון וממשל תאגידי — מה שיבטיח את אמון הציבור באותם גופים.

לצורך כך, חוק בריס כולל הקמת רגולטור ייעודי לפיקוח על נותני אשראי ושירותים בנכסים פיננסיים, המיועד לפעול כחלק מרשות שוק ההון. לרגולטור החדש הוקנו סמכויות רחבות של פיקוח ואכיפה, ונקבע כי הגופים שיוכפפו אליו יידרשו לקבל רישיון, לרתק הון כבטוחה לאשראי של עד 4 מיליון שקל, ולהגיש דו"חות כספיים ודו"חות מיידיים על פעולותיהם. נקבעו גם חובות דיווח לרשות להלבנת הון, דרישה לקבלת היתר שליטה, סמכות לרגולטור להוציא הנחיות בנוגע לנזילות והשקעות, וסנקציות הכוללות עיצומים כספיים ועונשי מאסר. גופים שפעילותם תהיה משמעותית אף יידרשו למנות דירקטורים ורואה חשבון מבקר.

חוק בריס מטיל רגולציה משמעותית על הגופים החוץ־מוסדיים, ובכך הוא צפוי לתרום להגנה על הלווים ולפיתוח התחרות באשראי. זהו מהלך מבורך, אבל הבעיה נעוצה בתחולת החוק, בזהות הגופים שעליהם הוא חל.

ההגדרה בחוק בדבר מתן אשראי רחבה מאוד, ורשימת החריגים מצומצמת ביותר. הפטור המרכזי ברשימה ניתן למי שנותן אשראי ללקוח בודד בסכום של פחות מ–30 אלף שקל. כפועל יוצא, החוק החדש צפוי לחול גם על גופים שאין עוררין לגבי מקצועיותם ואיתנותם הפיננסית. מדובר כאמור בקרנות פרטיות, שמנהלות מאות מיליוני דולרים בענפים כגון פרייבט אקוויטי, מזנין ונדל"ן. קרנות אלה מגייסות השקעות ממשקיעים פרטיים ומוסדיים, ומעמידות אשראי לחברות וליזמים.

המודל העסקי של הקרנות מאפשר להן לפעול עם מעט הוצאות מטה ותפעול, לספק אשראי המסייע לעסקים להתרחב, ולהבטיח תשואה למשקיעים. כעת הן יידרשו לרתק מיליוני שקלים כבטוחה למתן האשראי — במקום להמשיך ולהשקיע את הכסף במיזמים מניבי תשואה. הדרישה עלולה להפוך את ההשקעה בקרנות האלה ללא כדאית, ולערער את המודל העסקי שלהן, עד כדי סיכון יכולתן לספק אשראי. קרנות בינלאומיות אף עלולות להדיר רגליהן מישראל מסיבה פשוטה: לא יהיה כלכלי מבחינתן להתאגד כאן ולהכפיף עצמן לדרישות ריתוק ההון.

כל זאת לשווא, שכן הקרנות ממילא מעמידות אשראי על סמך בדיקות נאותות מפורטות ובטוחות חוזיות משמעותיות. על שר האוצר, משה כחלון, להשתמש בסמכות שמקנה לו חוק בריס, כדי להחריג את הקרנות מתחולתו, או לפחות לפטור אותן מדרישת ריתוק ההון. כך נבטיח ששכרה של הרפורמה לא ייצא בהפסדה.

הכותב הוא מנהל הקליניקה לשוק ההון במרכז הבינתחומי הרצליה

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker