עוד אוטובוסים - במקום הלא נכון - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עוד אוטובוסים - במקום הלא נכון

את היישובים הערביים משרתים בממוצע 8.6 אוטובוסים ביום ל-1,000 נפש - לעומת 20.6 לנפש ביישובים יהודיים

3תגובות
אוטובוסים של אגד בחניון התחנה המרכזית בירושלים
אמיל סלמן

בוועידת אשדוד לתחבורה, שנערכה בחודש שעבר בשיתוף TheMarker, הציג פרופ' קרל מרטנס מחקר על צדק תחבורתי באיחוד האירופי. לפני כעשר שנים ערכתי דו"ח שנתי בתחום הצדק הסביבתי, שכלל נייר עמדה של מרטנס, והתייחס לנתונים בישראל, לפיהם ההוצאה השנתית של ממשלת ישראל על תחבורה מסתכמת ביותר מ–10% מתקציבה הכולל. המסמך הציב במרכזו את הטענה שבעוד התקציב הזה מיועד לשרת את כלל האזרחים - באמצעות כבישים, רכבות וקווי אוטובוסים — השאלה אילו אזרחים נהנים מהשקעות ומההוצאות התקציביות האלה בקושי נשאלת.

תשתיות חדשות נבנות כדי "לחבר את הצפון למרכז הארץ" ו"לקרב את הפריפריה למרכזים כלכליים" (לדוגמה, קווי הרכבת לדימונה או לבית שאן), אך מי הם האנשים בצפון הארץ שישלמו את האגרה בכביש 6? מי יקרא את העיתונים ברכבת בדרך לדימונה? ומי יהיו אלה שייהנו מנסיעות יוממות חופשיות מפקקים לתל אביב? מתכנני תחבורה ומקבלי החלטות כאחד לא העלו את השאלות האלה, שלא לדבר על מתן תשובות.

מחקר של האגודה לצדק סביבתי, בביצוע הכלכלן החברתי רועי לוי, בדק את מצב הצדק הסביבתי בכל הרשויות המקומיות בישראל, במטרה לבנות את הפרופיל הסביבתי־חברתי של היישובים וליצור בסיס נתונים להשוואה כדי להביאם בפני מקבלי החלטות, ככלי לקבלת החלטות כמו הקצאה תקציבית. עד כה הושלם המחקר בחמישה מדדים סביבתיים: איכות המים, הטיפול בביוב, איכות האוויר, שטח ירוק לנפש, ונגישות תחבורתית.

בתחום התחבורה הציבורית נבחנו שני מדדים שונים: היצע התחבורה והשימוש בה. היצע התחבורה נבחן באמצעות מאגר GTFS עבור קווי האוטובוס הפועלים בישראל. באמצעות תוכנה שפיתחנו לניתוח מאגר המידע, בחנו את מספר האוטובוסים לנפש שעברו בכל רשות מקומית ביום שרירותי באמצע השבוע. את הביקוש לתחבורה ציבורית בחנו על פי השימוש באוטובוסים או רכבות לצורך הגעה לעבודה, באמצעות נתוני מפקד האוכלוסין ל–2008.

התוצאות מציגות תמונה מרחבית ברורה: יישובים ערביים סובלים מהיעדר נגישות לתחבורה ציבורית. בממוצע, את היישובים הערביים משרתים 8.6 אוטובוסים ביום ל–1,000 נפש, ביחס ל–20.6 ביישובים יהודיים.

כשבוחנים את שיעור השימוש בתחבורה ציבורית, עולה תמונה מעניינת. ביישובים יהודיים שיעור השימוש פחת באשכולות חברתיים־כלכליים גבוהים יותר, אבל ביישובים ערביים שיעור השימוש נותר נמוך בכל האשכולות — ככל הנראה בשל מחסור בהיצע של תחבורה ציבורית. דווקא באשכולות 9–10, שיעור השימוש בתחבורה ציבורית הוא הנמוך ביותר, בעוד היצע התחבורה הציבורית הוא הגבוה ביותר.

כלומר, נראה שהמדינה מקדמת תחבורה ציבורית דווקא ביישובים שהכי פחות זקוקים להם. לתשומת לב שר התחבורה.

הכותבת היא מנהלת האגודה לצדק סביבתי, מרכז מחקר ומשאבים בתחומי סביבה, חברה ותהליכי קבלת החלטות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות