זכייניות הטלוויזיה טעו - והמדינה הרוויחה - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

זכייניות הטלוויזיה טעו - והמדינה הרוויחה

הרשות השנייה הפכה את העניין חסר הערך של מספר הערוץ לבעל חשיבות - ויצרה תחרות מיותרת בין הזכייניות

2תגובות
טלוויזיות ישנות

זכייניות ערוץ 2 מצאו את עצמן באחרונה בבעיה: המעבר לערוצים נפרדים העמיד אותן בחוסר ודאות, והן נהגו בהתאם - הן נכנסו ללחץ, ייחסו למידע החסר להן חשיבות עצומה, עשו טעויות ושילמו עליהן. זה בדיוק מה שהרשות השנייה ניסתה להשיג.

ניהול מכרזים הוא יישום של דוקטרינות מתורת המשחקים וניהול הסיכונים. מטרת המכרזים היא למקסם את רווחי המציע — ומכרז הערוצים הוא דוגמה לניהול סיכונים מצוין מצד הרשות וניהול סיכונים תמוה של הזכייניות.

קשת, רשת וערוץ 10 קיבלו ערוצים חדשים: 12, 13 ו–14. הזכייניות נדרשו להגיש במעטפה סגורה הצעת מחיר תמורת הזכות להיות הראשונה שתבחר ערוץ. קשת שילמה הכי הרבה — 25.2 מיליון שקל — וכך יכלה לבחור ראשונה ובחרה בערוץ 12; רשת שילמה 7.8 מיליון שקל ובחרה בערוץ 13; ערוץ 10 (שכנראה ישנה את שמו) שילם סכום סמלי, 1.54 שקלים בלבד, וקיבל את מה שנשאר — ערוץ 14. מדוע קשת הציעה פי שלושה מרשת, ואילו ערוץ 10 כמעט שלא הציע דבר?

קשת ורשת ערכו סקרים שבדקו איזה ערוץ בשלט יניב להן את הרייטינג המיטבי. ספק אם תוצאות הסקרים אכן מצדיקות את הסכומים ששילמו. אבל בדבר אחד אין ספק: בקשת וברשת לא צפו כיצד ינהגו הזכייניות האחרות. קשת ורשת לא הבינו שלערוץ 10 אין אינטרס להציע מחיר גבוה. המספר 10 הוא מרכזי במיתוג של ערוץ, אלא שהוא יצטרך להשקיע במיתוג מחדש ממילא — יהיה מספרו אשר יהיה.

במקום לגשש באפלה, לבצע סקרים ולשלם מיליונים, אחת הזכייניות של ערוץ 2 יכולה היתה להודיע שהיא מתכוונת לשלם סכום סמלי בלבד. הזכיינית השנייה היתה עלולה לנצל זאת ולשלם יותר כדי לזכות — אבל זהו סיכון גדול פחות עבור הזכיינית הראשונה מהסיכון שלקחו שתיהן בפועל.

מי שהרוויחה משגיאות הזכייניות היא הרשות השנייה, כלומר המדינה, שהכניסה לקופתה כ–33 מיליון שקל. במקרה זה הרשות השתמשה נכון בתורת המשחקים. היא הפכה את העניין חסר הערך של מספר הערוץ לבעל ערך, יצרה תחרות מיותרת בין הזכייניות, והשתמשה נכון ובתחכום בחוסר הוודאות, בלחץ ובשגיאות שלהן.

מה שמצער באמת בסיפור הזה הוא שמדובר ביוצא מן הכלל המעיד על הכלל הגדול. רק מעטים מאינספור המכרזים הממשלתיים מבוצעים בצורה כה מתוחכמת ומוצלחת. רבים מהמכרזים עוסקים בסכומים גדולים בהרבה מ–33 מיליון שקל, ומתבצעים תוך ניהול סיכונים גרוע — שהופך למכפיל ערך אדיר לחברות ולבעלי ההון. כמה מבעלי השליטה באותן זכייניות עצמן התמודדו בעבר במכרזים שבהם הרוויחו הרבה יותר ממה שהפסידו הפעם.

כמה היתה המדינה מרוויחה אם היתה מבצעת ניהול סיכונים מבריק כזה במכרז זכייני הגז, למשל? או אם היתה משחקת נכון מול היזמים במתווה הגז? יש לקוות כי בהתמודדויות הבאות של המדינה מול יזמים היא תשחק נכון — כמו במכרז הקטן והמתוקשר הזה.

הכותב הוא עורך דין, שותף מייסד במשרד ר.א. גמליאל ושות' ומתמחה בניהול סיכונים משפטיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם