החוק לאכיפת בנייה לא חוקית - מענישים את הקורבן - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החוק לאכיפת בנייה לא חוקית - מענישים את הקורבן

אזרחים ערבים לא סובלים ממום גנטי שגורם להם לבנות בלא היתר גם כשיש להם אפשרות לבנות כחוק

4תגובות
אום אל פאחם
עופר וקנין

"בית המשפט הוא הבעיה", אמרה רות יוסף, הממונה על מחוז מרכז במשרד הפנים, כשנשאלה בוועדת הפנים בכנסת מדוע לא הרסה המדינה בתים בכפר הערבי הלא־מוכר דהמש. והנה באחרונה אישרה הכנסת את חוק קמיניץ להגברת אכיפת חוק התכנון והבנייה, שמגביל את סמכויות בית המשפט ושיקול דעתו לעכב צווי הריסה ולהתחשב בנסיבות של בעלי הבתים. בעקבות החוק החברה הערבית תחווה יותר ויותר הריסות בתים, יותר ויותר קנסות בסכומי עתק לקופת המדינה ויותר ויותר אזרחים שיישלחו לבתי כלא בגין בניית קורת גג.

החוק הוא תוצר של הוועדה ללחימה בבנייה הבלתי־חוקית, בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד ארז קמיניץ, שהציגה תמונה של תת־אכיפה לחוק התכנון והבנייה בחברה הערבית. ואולם מצג זה רחוק מלשקף את המציאות, מכיוון שמדי שנה מאות מבנים בלתי־מורשים נהרסים ביישובים הערביים, אלפי אזרחים ערבים מועמדים לדין בגין עבירות תכנון ובנייה, ואם בכך לא די — הרי שמנתונים בכתב שקיבלתי מוועדות התכנון עולה כי אזרחים ערבים שילמו בחמש השנים האחרונות כ–70 מיליון שקל בקנסות על עבירות תכנון ובנייה. אם זאת לא אכיפה, אני תוהה, אכיפה מהי?

הוגי החוק סבורים כי בית המשפט — שמעניק סעד לאזרח נגד חוקיות צו הריסה, או דוחה מועד ביצוע של צו הריסה בשל נסיבות תכנוניות או אישיות המצדיקות זאת — הוא הבעיה. אי לכך, מעניק החוק לוועדות התכנון סמכויות נרחבות לטפל בבנייה ללא היתר באמצעות כלים מינהליים שפקידי הוועדות יוכלו להפעיל בלי לפנות לבית המשפט. יתרה מכך, החוק מגביל את סמכות בתי המשפט לדחות ביצוע של צו הריסה מעבר לשנה אחת בלבד. כך, צווים מינהליים יינתנו ויתממשו בלא ביקורת שיפוטית, וכך יהפוך בית המשפט לכלי בידי הממשלה למימוש המדיניות שלה בחברה הערבית.

זאת ועוד, כמעט חצי מהחברה הערבית מצוי מתחת לקו העוני. על כן, הגברת הקנסות בעבירות תכנון והבנייה, עד כדי הטלת קנס יומי עבור השימוש בבית לא מורשה, תגביר עוד יותר את רמת העוני והאבטלה. לא רק זאת, התחזית היא שרבים מבעלי הבתים לא יוכלו לעמוד בתשלום הקנסות שיוטלו עליהם, ובשל כך יישלחו מאחורי סורג ובריח תוך גרימת נזק חמור להם ולמשפחותיהם. תחושות של חוסר שייכות, חוסר נאמנות, ניכור ושנאה יתחזקו בקרב הציבור הערבי. אני תוהה אם למטרה זו חותרים הוגי החוק?

אני תומך באכיפת החוק ומתנגד לעבריינות בנייה, אבל זה מרכיב אחד בתמונה הכוללת. אזרח ערבי שבונה בעל כורחו קורת גג למשפחתו אינו בעיה בפני עצמו — הוא תוצר של בעיה שנמשכת יותר מ–60 שנה: היעדר תכנון ופתרונות דיור בחברה הערבית. אזרחים ערבים לא סובלים ממום גנטי מלידה שגורם להם לבנות בלא היתר גם כשיש להם אפשרות לבנות כחוק. מרבית הבנייה הבלתי־מורשית למגורים בחברה הערבית נעשית בשטחים חקלאיים, שהמדינה היתה צריכה להפשיר לבנייה כבר לפני עשרות שנים.

בנוסף, ממחקר שערכתי עולה כי אזרח ערבי מחכה כ–25 שנה עד שיאושרו תוכניות האב והמתאר המפורטות, כדי שיוכל להגיש בקשה להיתר בנייה. וכך, במקום שיטפל במדינה, שהיא האשמה העיקרית במצב התכנוני העגום בחברה הערבית, החוק מטפל דווקא בקורבן: האזרחים הערבים, שמבקשים לממש את זכותם לדיור ולכבוד. העוול הוא להעניש את הקורבן ולעזוב את הנאשם, האיוולת היא לראות בבית משפט שעושה צדק בעיה.

הכותב הוא עורך דין המומחה בתחום התכנון והבנייה, ודוקטורנט למשפטים באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות