הביקוש העצום למכינות הקדם־צבאיות נותר ללא מענה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
צמצום פערים

הביקוש העצום למכינות הקדם־צבאיות נותר ללא מענה

הדרת הנוער הפריפריאלי מהמכינות השנתיות והכוונתו לתוכניות ייחודיות מזכיר תקופות אפלות של הסללה

7תגובות
מכינה קדם-צבאית
אמיל סלמן

המכינות הקדם־צבאיות, שבמסגרתן דוחים נערים ונערות בוגרי י"ב את שירותם הצבאי לתקופה של שנה לטובת מסלול התנדבותי במסגרת מכינה קדם־צבאית, משגשגות כיום בישראל. לפי מחקרים שברשותנו, בוגרי המכינות הם ישראלים מעורבים חברתית, החותרים לעמדות השפעה ומנהיגות לאחר שירות צבאי משמעותי בפיקוד וקצונה.

ואולם אליה וקוץ בה. ככל שגבר הביקוש, התגלתה מצוקה חמורה של מקומות במכינות. מצוקה זו היא תולדה של היצע תקנים מצומצם שמקצה משרד הביטחון למטרה זו. עודף הביקוש מביא לכך שברוב המכינות מתמודדים על כל מקום פנוי 5–10 מועמדים.

מצרף הנתונים הזה מביא באופן טבעי להנחה כי משרד הביטחון יעודד וירחיב מדי שנה את היקף התקנים לחניכי מכינות לפי המקסימום הקבוע בחוק (15% בשנה) — שהרי ממילא דחיית גיוס לטובת התנדבות של שנה במכינה לא אמורה ליצור פער במספר המשרתים בטווח הארוך. אלא שלא כך הדבר. מאז ב–2008, שבה נחקק חוק המכינות, המשרד משתתף במחצית התשלום של המדינה עבור כל תלמיד מכינה, ולכן כל גידול במספר התקנים דורש ממנו השתתפות גדלה והולכת מתוך תקציבו — דבר שאינו בתעדוף הכלכלי שלו.

כתוצאה מכך, נפגעים בין היתר, בני נוער בעלי נתוני מנהיגות גבוהים מאזורי פריפריה ואוכלוסיות סוציו־אקונומיות מוחלשות. כיום שיעור תלמידי הפריפריה החברתית במכינות הקדם־צבאיות (כולל נוער בסיכון גבוה) הוא כ–25% מכלל תלמידי המכינות הקדם־צבאיות.

אין חולק כי התהליך החינוכי שעוברים הנערים במכינות מביא לשיעורים גבוהים של הצלחות בתחומי הפיקוד, הקצונה, הגישה לאקדמיה ותפישת עמדות מנהיגות. אלא שהמאמצים הנדרשים לשכנע נוער זה לדחות בשנה את גיוסו ולהצטרף למכינה קדם־צבאית גדולים פי כמה מנוער שמגיע מאזורים ואוכלוסיות מבוססים ודורשים מהלך מקדים, נרחב ומתמשך של הסבר ושכנוע כבר בתיכון.

במצב שבו הביקוש הקיים נוסק לשיאים מול היצע תקנים מצומצם, ברור כי המכינות המתקשות להתקיים בשל הסיוע הדל יצמצמו את המאמצים הנדרשים לגיוס נוער מאוכלוסייה מוחלשת בשל המשאבים הנוספים שהוא דורש — הן לעניין הגיוס והן לעניין התאמת הצוות והתוכנית.

לפני כשבע שנים התחיל מהלך של הקמת תוכניות חצי־שנתיות, שנועדו לתת תשובה והזדמנות לנוער מוחלש, שלכאורה לא מגיע למכינות. משך התוכניות הוא חצי שנה והן מיועדות, לפי הגדרת משרד החינוך, לנוער פריפריאלי בלבד. מכינות אלה מנסות בחצי שנה בלבד להשלים תהליך חינוכי שאורך לפחות שנה במכינה קדם־צבאית עם נוער חזק משכבות מבוססות.

על פי ניסיון העבר, נוער מוחלש נזקק לתהליך חינוכי ארוך יותר לעומת נוער שבא מסביבה מחוזקת. ספק אם האתגר המוצג על ידי התוכניות החצי־שנתיות נכון, אך הבעיה העיקרית היא שמשאבים רבים מטעם מפעילי התוכניות (למשל, הסוכנות היהודית, אחרי ומרכז מעשה) מושקעים בשיווק ובפרסום תוך הדגשת המסר לנוער הפריפריאלי: מכינות קדם־צבאיות שנתיות זה לא בשבילך — אתה מתאים רק למכינות חצי־שנתיות.

ואולם המהלך ההפוך הוא הנכון. יש לפתוח את שערי המכינות הקדם־צבאיות השנתיות במלוא הכוח, בלי לפגוע בתוכניות החצי־שנתיות הקיימות. המשך הדרתו של הנוער הפריפריאלי מהמכינות השנתיות והכוונתו לתוכניות קצרות, בשם עיקרון השוויון ומתן הזדמנות, הוא מהלך שמזכיר תקופות אפלות של הסללה, שעבר זמנן.

עו"ד זמיר הוא מייסד מכינת רבין ומנכ"ל מועצת המכינות הקדם־צבאיות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות