המהלך הפסול של ח"כ יעקב פרי - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המהלך הפסול של ח"כ יעקב פרי

במקום להתעלם מהציבור, צריך לשתף אותו יותר ומוקדם יותר בתכנון הבנייה, ולהכניס עוד נציגי ציבור לוועדת התכנון

תגובות
תומר אפלבאום

באחרונה הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק שיזם ח"כ יעקב פרי, יחד עם 13 ח"כים נוספים, המחייבת כל מי שרוצה להתנגד לתוכנית בנייה לשלם אגרה של 1,000 שקל. אני פונה לח"כ פרי ול-13 הח"כים הנוספים המקדמים את הצעת החוק ושואלת: ממה בדיוק אתם מפחדים? שנגיד שאנחנו לא מסכימים לבניית מפעל מזהם ליד הבית שלנו? שנתנגד לעוד בניית מלונות ממש על קו המים? שנשמיע את קולנו?

התנגדות לתוכנית בנייה מגיעה רגע לפני אישורה הסופי, והיא חלון ההזדמנויות היחיד של האזרח הקטן להתנגד ולתת הערות על התוכנית. בנוסף, כבר כיום רוב האוכלוסיות המוחלשות הנפגעות מתוכניות בנייה אינן מגישות התנגדויות, בגלל מחסור בזמן, כסף, מידע והבנה של התוכנית - כך שתשלום אגרה של 1,000 שקל יחסל סופית את הסיכוי שלהן להביע את דעתן על עיצוב עיר מגוריהם. הצעת החוק רק תגדיל את חוסר השוויון, ושוב, למרבה ההפתעה, אוכלוסיות מוחלשות ייפגעו.

בשלב ההתנגדויות התוכנית כבר כמעט גמורה, ולמעשה רק 5% מההתנגדויות מתקבלות או משפיעות באופן חלקי על התוכנית. רובן המכריע של התנגדויות התושבים, 95% מהן, נדחות על הסף. אז ממה בדיוק אתם מפחדים?

בשנה האחרונה, אני יחד עם עוד עשרות סטודנטים צעירים פעילי מגמה ירוקה, פועלים למען שיתוף הציבור במערכת התכנון, רבים בוודאי יתמהו מדוע הנושא הזה מעניין אותנו, אבל את מי הוא צריך לעניין אם לא את מי שחלום הדירה הולך ומתרחק מנגד עיניו? מעניין אותנו ועוד איך לדעת איך מתקבלות ההחלטות שמכריעות מדוע אין פה דיור בר השגה ומדוע מתעדפים תוכניות בנייה שמתאימות ליחידי סגולה.

זוהי זכות יסוד שלנו להביע את דעתנו על החלטות גורליות המשפיעות על חיינו. חברה ששותפה לעיצוב תוכנית הבנייה ויש לה היכולת להתנגד, היא חברה סובלנית יותר, קשובה יותר ואכפתית יותר. ישראל היא מדינה דמוקרטית, ואני וחברי סבורים כי הצעת החוק שאתם מקדמים תחריף עוד יותר את הדיקטטורה במערכת התכנון ותשאיר את החלום של הדור שלי לבית משלו רק בגדר חלום.

משבר הדיור הוא נושא חם בשיח הישראלי. אני בטוחה שנבחר הציבור שימצא את הפתרון יזכה לאהדה רבה, אבל זו לא הדרך. הוכח במקומות רבים בעולם המערבי, שתוכניות בנייה המשתפות את הציבור מאושרות מהר יותר, נבנות מהר יותר והציבור מרוצה מהן. על אחת כמה וכמה עם הטכנולוגיות והשיטות שיש כיום, שבזכותן שיתוף הציבור יכול להיעשות באופן חכם יותר, מדויק יותר ובעל תוצאות טובות יותר. בארה"ב, שיתוף הציבור במערכת התכנון מעוגן בחוק. אפילו היזמים ונבחרי הציבור שם הבינו שלא ניתן להוציא לפועל תוכניות בנייה איכותיות בלי להביא בחשבון תושבים ובעלי עניין. בנוסף, אותם נבחרי ציבור נהנים מתמיכה רחבה שלנו, האזרחים, וזה ברור - קל לנו לתת אמון במי שמקשיב לנו.

אז למה אנחנו צריכים להקים קול צעקה נגד אגרה שערורייתית של 1,000 שקל לכל התנגדות? כי אין שום קשר בין משבר הדיור לבין התנגדות אזרחית עצמאית. משבר הדיור הביא את הממשלה לקבל החלטות שגויות, אחת אחרי השנייה, וגרם להקמת ועדות תכנון שמדירות את הציבור. משבר הדיור לא יכול להיות תירוץ לכל החלטה אנטי־דמוקרטית - וזאת, ח"כ פרי, החלטה אנטי־דמוקרטית ללא ספק.

אם פרי וחבריו רוצים לפתור את משבר הדיור, הם צריכים להבין שההפך הוא הנכון - במקום להתעלם מהציבור, צריך לשתף אותו יותר ובשלבים מוקדמים יותר של תכנון הבנייה, ולהכניס עוד נציגי ציבור לוועדת התכנון. מדיניות ה"בחדרי חדרים" חייבת להתבטל, כדי שאני ובני גילי נוכל לרכוש כאן ולו דירת חדר אחד.

הכותבת היא סטודנטית לגיאוגרפיה וממשל באוניברסיטה העברית, ומובילת המאבק לשקיפות בתכנון בארגון "מגמה ירוקה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות