הלקח מעסקת מובילאיי: הבינה המלאכותית כבר כאן - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הלקח מעסקת מובילאיי: הבינה המלאכותית כבר כאן

עסקת מובילאיי מוכיחה כי לא מדובר בעתידנות רחוקה, אלא באתגרים המונחים כבר כיום לפתחם של מקבלי ההחלטות

5תגובות
מסיבת עיתונאים של נתניהו וראשי מובילאיי
אוליבייה פיטוסי

מכירתה של חברת מובילאיי לאינטל אינה מפתיעה, אם מביאים בחשבון שכבר בשנה שעברה דורגה מובילאיי בדו"ח הטכנולוגי של MIT בין עשר החברות החכמות בעולם. גם לא מפתיעים במיוחד השמחה, על גבול ההיסטריה, בממשלה בעקבות העסקה, ההכרזה על הורדת מסים וניכוס ההצלחה לפעולות הממשלה בתחומי החדשנות.

אבל הסיפור כאן אינו רק סיפורם של מובילאיי, שוק הרכב האוטונומי ותגובת הממשלה להצלחתם, אלא סיפור גדול יותר על היחסים בין הממשלה, החברה והטכנולוגיה. אתגר הבינה המלאכותית הוא הניסיון לגרום למכונות לפתור בעיות השמורות לבני אדם: להשתמש בשפה, ליצור הפשטות ורעיונות, וכמובן — לשפר את עצמן. פריצות הדרך הטכנולוגיות והשקעות הענק במחקר וברכישה של חברות, מקרבות אותנו למימוש האתגר הזה במרחבים שונים — החל בעוזרים אישיים, דרך שינוי מערכות הרפואה והמשפט, וכלה ברחפנים, מכוניות וכלי נשק אוטונומיים. בתוך שנים בודדות מהפכת הבינה המלאכותית תשפר את חיינו ותייעל מערכות.

אבל המהפכה אינה באה בלי אתגרים, ואלה אינם זוכים להתייחסות מספקת. בקרב מקבלי החלטות יש תנודה בין פחד בלתי־רציונלי לעסוק בתחום הבינה המלאכותית ("מה יקרה ביום שבו הרובוטים ישתלטו על חיינו" ו"מה יקרה כשהרכב האוטונומי יצטרך להחליט אם להרוג את היושב בו או את הילד החוצה את הכביש"), לבין דטרמיניזם טכנולוגי, שמשמעותו ש"אי־אפשר בכלל לעצור את הטכנולוגיה". כל אחד מהקטבים מוביל לערפול ולחוסר יכולת לעסוק בסוגיות האמיתיות שעל הפרק.

אם ללמוד מהניסיון באסדרת טכנולוגיה בעבר, בעיקר סביב מהפכת המידע והקישוריות ב–20 השנים האחרונות, קובעי מדיניות מתעוררים מאוחר מדי — בדרך כלל לתוך אופוריה שבינה לבין אוריינות דיגיטלית אין ולא כלום. די אם ניזכר בכך שמשרד התקשורת, העסוק כל כך בהשתלטות על שוק הטלוויזיה, דוחה כבר כמה שנים את הטיפול בקביעת סטנדרטים לאבטחת "האינטרנט של הדברים".

נדרשת התמודדות רוחבית עם האתגרים שמערכות הבינה המלאכותית מציבות, אותם ניתן לחלק לארבעה תחומים:

1. היבטי מדיניות רחבים והשפעות על הכלכלה, החברה והמשטר — מעתיד שוק התחבורה ועד עתיד המשטר הדמוקרטי בעולם של מערכות חיזוי מדויקות.

2. שינוי דרכי הפיקוח מצד המדינה, בהתייחסות למערכות לומדות, הבטחת תחרות והתמודדות עם סוגיות של רישוי, מיסוי, אבטחת מידע ואבטחת איכות.

3. הבטחת הגנה על זכויות אדם ויצירת סטנדרטים חדשים מתחום המשפט המינהלי, למקרים שבהם המדינה היא זו שתטמיע מערכות חכמות כחלק מפעילותה השגרתית, אם כתחליף יעיל וזול לשיקול דעת אנושי של פקידים ואם כדרך לפקח על מערכות במגזר הפרטי.

למשל, המערכות האוטונומיות שמפתחת מובילאיי מתבססות על "למידת תגבור" (reinforcement learning), כלומר, הן אינן מתוכנתות על ידי אלגוריתם המצווה עליהן לפעול בדרך כזאת או אחרת בכל תרחיש נתון, אלא לומדות באמצעות אימון: הן נחשפות שוב ושוב לסרטוני וידאו של שעות על גבי שעות של נהיגת כביש, וכך לומדות בעצמן כיצד לפעול גם ביחס לתרחישים או לעצמים שלא ראו מעולם בעבר. כש"למידת תגבור" היא־היא פריצת הדרך הטכנולוגית של 2017, צריך להתמודד עם הבטחת שקיפות במערכות שגם מתכנניהן אינם יודעים לאן יגיעו בתהליך הלמידה שלהן.

4. נדרשת התמודדות רוחבית, מוסדית וארגונית, בתוך הממשלה. נדרשים מומחים שמבינים ויכולים לנתח אינטראקציות בין טכנולוגיות בינה מלאכותית וערכים חברתיים, ונדרש שיח חוצה ממשלה בנושא. לא בטוח, אגב, שהמוסדות הקיימים בתחום התפר שבין משפט לטכנולוגיה מעולם האינטרנט הם המתאימים כאן.

מה שעסקת מובילאיי מוכיחה הוא שאין מדובר בעתידנות רחוקה, אלא באתגרים הצריכים להיות מונחים לפתחם של מקבלי החלטות כבר כיום.

הכותבת היא ראשת התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע במכון הישראלי לדמוקרטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות