היזהרו, המדינה היא סוכן כפול - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

היזהרו, המדינה היא סוכן כפול

בעידן הפוסט־מעקב ברור לנו שעוקבים אחרינו דרך כל אמצעי דיגיטלי - השאלה היא לאן אנו כחברה לוקחים את זה

תגובות

החשיפות האחרונות של ויקיליקס בדבר יכולות הפריצה והמעקב של סוכנות המודיעין האמריקאית — CIA, מחדדות את המתח בין ביטחון לפרטיות, שהופך במרחב הדיגיטלי חסר הגבולות לסוגיה חברתית בוערת. בעידן של פוסט־מעקב, שבו כשלי השוק והמדינה בהגנה על המידע מוכחים לכל, בשלו התנאים לכינון מדיניות המקדמת את האינטרס הציבורי על פני המסחרי והמדינתי במרחב הסייבר.

היכולות שנחשפו אינן מפתיעות אך מטרידות. ה–CIA מסוגל לפרוץ למערכות הפעלה של מחשבים, טלפונים, מכוניות אוטונומיות וטלוויזיות חכמות. למעשה, הטכנולוגיה המתפתחת הפכה את כולנו למכשירי ציתות בשירות ה–CIA.

מפגין מוחה בברלין נגד תוכנית המעקב הסודית של ה– NSA
רויטרס

החשיפות הללו מדאיגות בין היתר בגלל התלות המוחלטת של החברה המודרנית במרחב הדיגיטלי. בעוד שבמרחב הפיזי אנו מוכנים לקבל ויתורים על פרטיותנו עבור ביטחון באתרים כמו שדות תעופה או מעברי גבול, העולם הדיגיטלי מנכיח את הוויתורים הללו בכל צעד ושעל. החיפושים שלנו בגוגל, האתרים שבהם אנו גולשים, שיחות הווידאו שלנו, ואפילו הנוכחות של טלוויזיה חכמה בסלון ביתנו — כולם דוגמאות לפעולות המעניקות למדינה את היכולת לפגוע בפרטיות שלנו ללא ידיעתנו. למרחב הזה אין גבולות, והפעם זה פועל לרעתנו.

סיבה שנייה לדאגה היא היכולת של שחקנים עוינים ושל חברות מסחריות לנצל מרחב שהוא פגיע מיסודו. בעוד שבמרחב הפיזי יכולת המדינה לפתח כלי נשק שוברי שוויון היתה גדולה מזו שחברות או בודדים יכולים להציע, המרחב הדיגיטלי צימצם פער זה. חברות מסחריות פועלות בשירות המדינה במטרה לפרוץ לטלפונים ניידים, חולשות במרחב הדיגיטלי נמכרות למדינה על ידי ספקי צד שלישי, ולא קשה לדמיין מי עוד, מלבד המדינה, יכול לנצל את היכולות שנחשפו.

עם זאת, השיח סביב השמירה על פרטיותנו מפני אינטרסים ביטחוניים רמי מעלה — משתנה. אם בעבר ידענו לשער את יכולות הממשל, הרי שחשיפותיו של סנודן סימנו את תחילתו של עידן הפוסט־מעקב. ברור לנו שניתן לעקוב אחרינו דרך כל אמצעי דיגיטלי, השאלה היא לאן אנו כחברה לוקחים את זה. המאבק המתוקשר של חברת אפל וה–FBI סימן מגמה המתרחבת בשנים האחרונות של הצפנה זמינה יותר בשירותים דיגיטליים נפוצים ואי־ציות לרצונות הממשל לאיסוף מידע, הן מצד חברות עסקיות והן מצד המחוקקים בקונגרס.

האבסורד הוא שחולשתן של תשתיות דיגיטליות פוגעת לא רק בפרטיות, אלא גם ביכולות ההגנה על מרחב הסייבר בכללותו. מערכות ההפעלה והמוצרים שנחשפו כפגיעים משמשים מיליוני משתמשים. העובדה שרובנו תלויים במערכות פגיעות, לצד העובדה שהממשל האמריקאי אינו מתקן פערי אבטחה שהוא מנצל, הופכת את מרחב הסייבר לחלש ובר־ניצול על ידי פושעים וארגונים המעוניינים להסב נזק. אין כאן סתירה בין ביטחון לפרטיות, יש כאן העדפה של מטרות ביטחון קצרות־טווח על פני פרטיות וביטחון מרחב הסייבר בטווח הארוך.

ה–CIA מצטרף היום ל–NSA — ובעתיד אולי גם ל–FBI — ונחשף ביכולותיו. היכולות האלו צריכות להטריד כל מי שחרד לעתידו של המרחב הדיגיטלי. המדינה משמשת כאן כסוכן כפול: היא מתאמצת לחזק את הגנת המידע בסייבר, אך במקביל מחלישה את הפרטיות ואת החוסן של המרחב עבור מטרות ביטחון קצרות־טווח. בעידן הנוכחי של פוסט־מעקב, הדבר מעורר תגובות נגד משמעותיות מצד החברה האזרחית. לכן, החשיפות הללו, למרות חומרתן, הן פתח לחיזוק הגנת המידע בסייבר. בואו נקווה שיהיה מי שיידע לנצל את ההזדמנות.

הכותב הוא דוקטורנט למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ועמית מחקר בתוכנית סייבר של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות