למות בכבוד - ולחסוך כסף למדינה

האלטרנטיבה לטיפול הרפואי ההרואי היא טיפול פליאטיבי, המתמקד בהקלה על הסימפטומים הנלווים למחלה קשה, ועלותו פחותה בהרבה

בן קורן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בית חולים העמק
בית חולים העמקצילום: רמי שלוש
בן קורן

במדינת ישראל יש שני טפסים שרובכם הגדול לא מכיר את קיומם. הראשון הוא טופס הנחיות מקדימות, המיועד למילוי בידי אדם הרוצה לתת הנחיות רפואיות מקדימות לגבי טיפול רפואי עתידי בו, הכוללות הימנעות מטיפולים רפואיים חריגים להארכת חיים או בקשה לקבל טיפולים כאלה. הטופס השני הוא טופס מיופה כוח, שממולא על ידי אדם המעוניין למנות מיופה כוח שיהיה מוסמך להחליט במקומו על הטיפול הרפואי שיינתן לו, אם לא יהיה כשיר לעשות זאת בעצמו.

שני הטפסים האלה קיימים במחוזותינו כבר 12 שנים. אל תרגישו לא נעים שלא ידעתם על קיומם. גם אם אתם או מי מיקיריכם סובלים ממחלה כרונית חשוכת מרפא והטפסים האלה רלוונטיים עבורו ועבורכם — אתם לא לבד. נכון לפברואר 2017, רק 7,441 איש מילאו אותו.

הסיבות לכך רבות, אך בשורה התחתונה רוב רובם של הרופאים המטפלים לא מיידעים את החולים שלהם על קיומם של שני הטפסים האלה.

אני מניח לרגע את המשמעות הנודעת לזכות הבחירה של החולה כאדם אוטונומי, ובאופן חד־פעמי ברצוני לדבר במספרים ולהסב את תשומת לבה של מערכת הבריאות לחיסכון הכספי האפשרי אם הרופא ייַדע את החולה על האפשרות שלו לתכנן את הטיפול בו על פי רצונותיו ותפישת עולמו.

בהיעדר תכנון רפואי מקדים, או אם מתעלמים מאפשרות זו — ברירת המחדל החוקית, הרווחת והממסדית היא לטפל בחולה, גם באמצעות טיפול רפואי שאני קורא לו "טיפול הרואי שלא לצורך".

מחקרים שונים מראים כי משאבים רבים מושקעים בטיפולים רפואיים ההרואיים בסיום החיים, חרף העובדה שלא תמיד מדובר בטיפולים יעילים או טיפולים משפרי איכות חיים.

לפי דו"ח שפורסם לפני שנתיים תחת הכותרת "למות באמריקה" (Dying in America), רבע מהוצאות הבריאות של אדם מתרכזות בשנה האחרונה לחיים, חלקן על טיפולים שאינם מאריכים חיים.

האלטרנטיבה המוצעת במחקר לטיפול הרפואי ההרואי היא הטיפול הפליאטיבי, המתמקד בהקלה על הסימפטומים הנלווים למחלה קשה, ומלווה גם בהקלה נפשית, חברתית ורוחנית, שעלותו, על פי המחקרים, פחותה בהרבה.

כמה צוותים פליאטיבים יש בישראל? כ–100. הרכב הצוות יכול להסתכם ברופא, שבדרך כלל משמש במשרה מלאה גם באחת המחלקות בבית החולים, ובחצי משרת אחות.

רוב הצוותים הרפואיים המטפלים בחולים במחלות חשוכות מרפא לא קיבלו הכשרה פליאטיבית; הם זקוקים בדחיפות לכלים כדי לסייע לחולה ולבני משפחתו בהתמודדות הנפשית והאישית שמלווה את תהליך ההתדרדרות הפיזית.

איני מכיר בישראל מחקר מקיף על עלות־תועלת של טיפול פליאטיבי, הכולל כלים מדידים לטיפול ברווחה נפשית, רוחנית וחברתית של המטופל. לא מדובר בנושא "מזמין" אבל הוא חובה.

מהמחקרים שבוצעו עד כה בחו"ל ניתן להסיק כי בנוסף לעלות הטיפול הפליאטיבי, הנמוכה מעלות הטיפול הרפואי ההרואי בסיום החיים, המטופלים בטיפול זה הם בעלי סיכוי גדול יותר לסיים את חייהם בבית ובחיק משפחתם. הם מביעים שביעות רצון גדולה יותר מהטיפול, מבקרים פחות בחדר מיון ומאושפזים פחות, נעשות להם פחות בדיקות מעבדה ופרוצדורות רפואיות פולשניות — וחלקם אף שורדים למשך זמן ארוך יותר.אולי הגיע הזמן לשינוי התפישה?

פרופסור קורן הוא אונקולוג בכיר ויו"ר ארגון גישה לחיים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker