חוסר האמון במשרד להגנת הסביבה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חוסר האמון במשרד להגנת הסביבה

המשרד להגנת הסביבה הופך את חוק אוויר נקי לריק מתוכן ■ כשיש מחלוקת בוחר המשרד להיטיב דווקא עם התעשייה

12תגובות
הפגנה נגד כרייה בערד
אמיל סלמן

הטור של מירב ארלוזורוב ("תפסיקו לרדוף את התעשיה בחיפה", 16 בפברואר 2017) גרם לתגובות נזעמות בקרב אנשי התנועה הסביבתית. מוקד המחלוקת היה בסיס הנתונים שעליו נשענה הכתבת (שאמרה להגנתה שנשענה על נתוני המשרד להגנת הסביבה). בכתבה נשאל כיצד ייתכן שהציבור אינו מאמין למשרד להגנת הסביבה, וכיצד ייתכן שאפילו בדברים פשוטים לכאורה, כמו נתונים, אין תמימות דעים, בין המשרד לבין האזרחים.

איני בקיאה בנתונים של חיפה, אבל אציג נתונים ממקום אחר במרחק של כ–200 ק"מ דרומה — ערד — שם מנסה חברת רותם אמפרט להקים מכרה פוספטים. גם כאן מציגים רופאי משרד הבריאות נתונים קשים על תחלואה עתידית, לעומת אנשי המשרד להגנת הסביבה שמדברים על זיהום אפסי עד לא קיים.

החוק שעומד בבסיס התייחסות המשרד להגנת הסביבה הוא חוק אוויר נקי, שנכנס לתוקפו ב–2011, ומטרתו להגן על האוויר, על הסביבה ועל התושבים במדינת ישראל. אבל בין החוק לבין היישום שלו יש פער עצום, שגורם לחוסר האמון של אזרחי מדינת ישראל במשרד להגנת הסביבה.

אחד העקרונות הראשונים בחוק הוא עיקרון הזהירות המונעת, שלפיו אם יש ספק בזיהום — יש להימנע ממנו. אבל כבר כאן, אנשי המשרד להגנת הסביבה הופכים את העיקרון לריק מתוכן, וכאשר יש מחלוקת על פרשנות החוק — בוחרים רופאי משרד הבריאות ללכת לחומרה, ואילו אנשי המשרד להגנת הסביבה לקולה, אשר מטיבה עם התעשייה, ולאו דווקא עם הסביבה.

כך לדוגמה, במקרה של מכרה הפוספטים בערד, טוענים רופאי משרד הבריאות שמכרה פוספטים סמוך לאזור שבו גרים 55 אלף תושבים יגרום לתחלואה ולתמותה שאינה סבירה ומקובלת במדינות המערב, ואנשי המשרד להגנת הסביבה מעדיפים מצדם להתעלם מעיקרון זה.

בזמן שנחקק חוק אוויר נקי, הזיהום במדינה היה רב, והיתה צריכה להיקבע תקופת הכשרה של מעבר ליישום החוק, הגדיר החוק שני ערכי סביבה שלא ניתן לחרוג מהם, וערכי יעד — שיש לשאוף אליהם וכל פרויקט חדש שקם צריך לעמוד בהם.

על פי המודלים שערכה החברה הפרטית המעוניינת להקים את המכרה וקיבלו את אישורו של המשרד להגנת הסביבה, המכרה אינו עומד אפילו בערכי הסביבה, על פי חוק אוויר נקי. עם זאת, מצהירה הסמנכ"לית בכל מקום כי המכרה עומד בערכי חוק אוויר נקי.

יתרה מכך, מכרה הפוספטים בערד הוא פרויקט חדש ולכן עליו לעמוד בערכי היעד. ואולם המכרה בערד מזהם הרבה יותר מערכי היעד, ובדיון בוועדת הכלכלה, שהתקיים במאי 2016 בכנסת, טענה סמנכ"לית המשרד להגנת הסביבה שאין אפשרות לעמוד בערכי היעד של חוק אוויר נקי, וגם אין אינטרס לעמוד בערכים אלה בעתיד.

שאלה נוספת שעומדת במרכז חוסר האמון היא היכן בודקים את הזיהום? כיום מידת הזיהום במפעלים נבדקת במקור הזיהום (בארובות למשל). כאשר מדובר במכרה, יש לבדוק את הזיהום במקור שלו. למרות זאת, נקודות הבדיקה שעליהן מסתמך המשרד להגנת הסביבה מרוחקות עד מספר קילומטרים מנקודת הזיהום.

מדוע זה קורה? התשובה אינה ברורה, אבל ברור שבכך הפקידים מצליחים להשיג הטבות מפליגות לטובת המפעלים ולרעת האזרחים — מה שללא ספק יוצר חוסר אמון וכעס רב כלפי המשרד להגנת הסביבה.

ד"ר עוקד היא יו"ר עמותת רוצים לחיות ללא מכרות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות