חוק שכר בכירים: האם הם ברחו מהבנקים - ואיך עלה שכרו של מנכ"ל האיגוד? - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חוק שכר בכירים: האם הם ברחו מהבנקים - ואיך עלה שכרו של מנכ"ל האיגוד?

הנימוק המרכזי ששימש את הבנקים במאבק נגד חוק שכר הבכירים היה כי יביא לעזיבה המונית של בכירים רבים. בפועל זה לא ממש קרה

12תגובות
משה פרל, מנכ"ל איגוד הבנקים
צילום טס שפלן \ ג'י

שכרו של מנכ"ל איגוד הבנקים, משה פרל, עלה ב-2015 ביותר מ-10%, והסתכם בכ-2.2 מיליון שקל (השכר, במונחי ברוטו וכולל שכר בונוס והפרשות פנסיוניות שונות), כך עולה מדו"ח האיגוד האחרון לשנת 2015. בסך הכל נהנה פרל משכר של יותר מ-20 מיליון שקל בעשור האחרון. פרל היה עורך המוסף הכלכלי של העיתון "מעריב" עד 2006 ומשם עבר לנהל את האיגוד.

אחד המאבקים הבולטים שהוביל פרל בשנים האחרונות הוא המאבק בחוק שכר הבכירים. החוק עבר בכנסת לפני שנה והגביל את שכר הבכירים בתאגידים הפיננסים - כלומר בנקים, חברות ביטוח ובתי השקעות - בכ-2.5 מיליון שקל (אלא אם כן ניתן אישור מיוחד) או פי 35 מבעל השכר הנמוך בתאגיד.

>> לסיפור המלא ב"המקום הכי חם בגיהנום"

הנימוק המרכזי ששימש את הבנקים במאבק נגד החוק היה כי יביא לעזיבה המונית של בכירים רבים את הבנקים. האיגוד הוציא מיליוני שקלים רבים על שורה של מומחים ויועצים בכדי להילחם בחוק הזה.

חדוה בר, המפקחת על הבנקים
אמיל סלמן

עו"ד פיני רובין ממשרד עורכי הדין גורניצקי, שנשכר על ידי איגוד הבנקים, דיבר על "מדרון חלקלק, תלול ומסוכן", והזהיר מפני "פגיעה בעתודה הניהולית של הבנקים". פרופסור משה צבירן, דיקן הפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב, כתב בחוות דעת שהוזמנה מהאיגוד: "ככל שלא יימצא פתרון רגולטורי או חשבונאי לסוגיה זו עלול הדבר להוביל לפרישה מהירה של מנהלים ועובדים בכירים". מאחורי הקלעים פעלו במרץ גם פרל וגם הלוביסטים של בוריס קרסני.

עתירה נגד החוק שהגיש האיגוד לבג"ץ קיבלה תמיכה גם מהמפקחת על הבנקים, חדוה בר (שהיתה, טרם מינויה לתפקיד, בכירה בבנק לאומי). ביוני 2016 הזהירה בר במכתב למשנה ליועץ המשפטי לממשלה כי 215 מנהלים בכירים בשני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי, עשויים לפרוש אם חוק שכר הבכירים לא יתוקן כך שיוסדר נושא הזכויות הפנסיוניות שצברו המנהלים בשנים שעבדו בבנק. המדינה, בתגובה, טענה כי הבנקים לא הציגו כל תשתית עובדתית מספקת להערכת הפגיעה ועוצמתה, ולא צירפו נתונים חיוניים לכך.

בסופו של דבר, בספטמבר 2016 הכריע בג"ץ כי החוק מידתי. הוא אמנם החריג את נושא הזכויות הפנסיוניות של העובדים שנצברו בעבר, אבל לא עשה זאת באופן גורף וחד משמעי.

נשיאת בית המשפט, מרים נאור, והמשנה שלה, אליקים רובינשטיין, מתחו שניהם ביקורת על מסע ההפחדה של איגוד הבנקים ושל המפקחת. רובינשטיין, למשל, אמר כך: "מהכרת המציאות הישראלית הייתי כשלעצמי מתרגש פחות מן החשש של זעזוע בתאגידים הפיננסיים, נטישה המונית וקושי בגיוס נושאי משרה בכירים; להבדיל, 'בתי העלמין מלאים באנשים שלא היה להם תחליף', כמאמר הפתגם. כולנו בני חלוף ובני תחליף. יש לקוות ולהניח כי גם בתאגידים הפיננסיים שעיסוקם בכסף ועל כן 'פיתוי הכסף' מטבעו גדול יותר, בחינת 'קרבה לצלחת', יש בכירים רבים הרואים עניין מקצועי ואתגר בעבודתם שמעבר לתגמול, שלא יהיה נמוך גם בהמשך".

ועדת הכספים
אמיל סלמן

2016 הסתיימה, החוק נכנס לתוקף וכמו בתחילת המילניום - האפוקליפסה לא הגיעה. בקרוב תחלוף שנה מאז שהחוק עבר, ושום עזיבה המונית של בכירים לא נרשמה בבנקים. בג"ץ הסיר אמנם מעט מהעננה שרבצה על ראשי הבכירים כאשר ציין כי החוק לא יחול על זכויות עבר, אבל לא הסיר את חוסר הוודאות לגמרי.

בבנק הפועלים הודיעו בדצמבר האחרון כמה בכירים על עזיבתם את הבנק, אבל לא ברור אם היא קשורה לחוק שכר בכירים. שתי עזיבות מפורסמות יותר שעלו בהקשר של החוק הן זו של ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים, וזו של דני צידון, משנה למנכ"ל לאומי. קינן הודיע על פרישה שלושה ימים אחרי שהחוק עבר בכנסת, אלא שכמה חודשים לאחר מכן נחשף כי עזיבתו לא היתה קשורה כלל לשכר בכירים, אלא לפרשה של הטרדה מינית לכאורה, שנחקרת היום במשטרה ונחשפה בעובדה. צידון הפך לבכיר היחיד שהצהיר מפורשות כי פרישתו מגיעה על רקע החוק, ומתח ביקורת חריפה על המחוקק.

פנינו לפיקוח על הבנקים כדי לבדוק כמה מנהלים בכירים עזבו את הבנקים בעקבות החוק. בפיקוח לא ידעו לתת לנו נתונים כאלה, מה שמלמד שטענת המדינה בעתירת האיגוד - על היעדר תשתית של נתונים שתלמד כי החששות של הבנקים והמפקחת מוצדקים - הייתה נכונה.

מהפיקוח נמסר כי לא קיים ברשותם קטלוג של סיבת העזיבה. ביקשנו מהפיקוח על הבנקים לקבל נתונים אודות מספר המנהלים הבכירים שעזבו בלי קשר לסיבתה, והם השיבו לנו שגם את הנתונים האלו הם לא אוספים. כיצד, אם כך, ידעו לומר על 215 מנהלים שקיימת סכנת עזיבה לגביהם, שאלנו. בפיקוח הסבירו כי קיבלו נתונים מהבנקים. בנוסף טענו כי התחזית לגבי 215 עובדים שיפרשו מהבנקים ניתנה לפני שבג"ץ החריג את עניין זכויות העבר מהחוק.

>> לסיפור המלא ב"המקום הכי חם בגיהנום"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות