הרופאים אינם מכבדים את זכות החולה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרופאים אינם מכבדים את זכות החולה

י' אינו מודע למחלתו האיומה: הרופא העדיף לחלוק את המידע עם בני משפחתו ולהעביר את אחריות היידוע אליהם

תגובות
אדם סיעודי על כיסא גלגלים
אלון רון

הגילוי הבא הוא רצף של עובדות עצובות, ולכן אשמור את שמם המלא של הפרטים. י' הוא חמה של מ', אחת העובדות בארגון שלנו. לפני כשנה התגלתה אצלו התחלה של נסיגה קוגניטיבית, שבעגה המקצועית מכונה אלצהיימר.

ואולם י' אינו מודע למחלתו האיומה: הרופא המטפל העדיף לחלוק את המידע עם בני משפחתו ולהעביר את אחריות היידוע אליהם. ילדיו של י' בחרו שלא לשתף אותו במצבו המידרדר. י' לעולם לא ינחה את בני משפחתו לגבי העדפותיו כשלא יוכל לקבל עוד החלטות, אף אחד לא יידע היכן יעדיף לסיים את חייו ואיזה טיפול מועדף עליו.

חוק זכויות החולה (1996) עיגן את עיקרון כיבוד זכות הבחירה של החולה. 12 שנים לאחר החקיקה הוציא משרד הבריאות חוזר מנכ"ל בנושא הנחיות מקדימות וייפוי כוח. בסעיף 6.1 להנחיות קבע המשרד: "מומלץ ליידע חולים הלוקים במחלות חשוכות מרפא... כי באפשרותם לתת הנחיות מקדימות או למנות מיופה כוח".

הנחיות אלה מהוות נדבך חשוב במימוש זכותו של החולה לבחור את הטיפול הרפואי שיוענק לו בטרם יאבד את היכולת לעשות זאת. הבעיה העיקרית היא שהסעיף עוסק בתחום העמום של המלצה בלבד, ומכאן משאיר את המונופול אם לחלוק את המידע אודות הנחיות מקדימות ומינוי מיופה כוח בידי הרופא המטפל.

את משפחתו של י' לא יידעו בדבר קיומן, אבל המספרים בשטח מעציבים אף יותר: נכון לינואר 2017, מולאו בישראל 7,321 הנחיות מקדימות בלבד — טיפה בים החולים במחלות כרוניות חשוכות מרפא. מחקרים מוכיחים כי קיום שיחות לבירור העדפות החולה משפר את איכות הטיפול בשלבי המחלה הקשים. מחקרים מוכיחים גם כי תכנון מקדים לטיפול רפואי תורם להפחתת תחושות של בלבול, אשמה ותסכול בקרב משפחות החולים, הצוות הרפואי ולעתים אף להצלחת הטיפול והארכת תוחלת החיים.

ממצאים אלה ממחישים לא רק את חשיבות ההנחיות המקדימות, אלא גם את הצורך בשילוב שאלות המבררות סוגיות רכות המושפעות מהתקדמות המחלה, ובהן משמעות החיים בצל מחלה קשה, תקשורת עם המשפחה, רצונות ותקוות. כל אלה מהווים כלי המסייע בידי הרופא בקבלת החלטות קליניות בטיפול ומדרבן שילוב השגת רווחה נפשית לחולה.

בשורה התחתונה, י' יחיה עוד חמש או עשר שנים בלי שתתאפשר לו הזכות הבסיסית לקבל החלטות ובלי חופש לבחור כיצד יחיה ויטופל בשארית חייו. אך העניין פתיר: הגיע הזמן להפוך את המלצה 6.1 לחובה. במקביל, יש לתת לרופאים מידע וכלים שיאפשרו להם לא רק ליידע ולהפנות את החולים להנחיות המקדימות וייפוי הכוח, אלא גם ייצרו מרחב היכרות חדש עם המטופל, שיוסיף למשקל קבלת ההחלטות הרפואיות ויהפוך את איכות חיי המטופלים במחלות כרוניות חשוכות מרפא לטובה יותר.

הכותבת היא מנכ"לית ארגון גישה לחיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות