האינטרס הכפול של שר החוץ האמריקאי בשדות הנפט של עיראק - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האינטרס הכפול של שר החוץ האמריקאי בשדות הנפט של עיראק

טלירסון, שינהל את הדיונים עם עיראק, ייחשד כמי שפועל למען האינטרסים של אקסון ולא למען האינטרסים האמריקאיים

4תגובות
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ (מימין), ושר החוץ האמריקאי רקס טילרסון
בלומברג

לרקס טילרסון, שר החוץ האמריקאי החדש, אין בעיות פיננסיות. כמי שהיה מנכ"ל ויו"ר ענקית הנפט אקסון מוביל, הוא נהנה מפנסיה מכובדת, וגם יקבל פיצוי של 180 מיליון דולר בערך, שינוהלו בקרן עיוורת. אבל לחברה שעמד בראשה עלולה להיות בעיה קטנה.

אקסון היא בעלת נתח בזיכיון לחיפושי נפט בשדה הנפט קורנה המערבית, שבקרבת העיר בצרה בדרום עיראק. שדה זה כבר מפיק כמות גדולה של נפט, יותר מ–370 אלף חביות נפט ליום, שעושה דרכו אל לקוחות בעולם דרך המפרץ הפרסי. אקסון החזיקה עד לפני כשנתיים ב–60% מהזיכיון, אבל כאשר החלה לחפש נפט בחבל הכורדי היא עלתה על מסלול התנגשות עם ממשלת עיראק, שמתנגדת לכל מעורבות זרה בקידוחי הנפט בחבל, בטענה שכל הנפט במדינה שייך לממשלה, וחברה שקודחת באופן עצמאי בחבל הכורדי תאבד את זיכיונה בשדות העיראקיים.

טילרסון הצליח לפייס את הממשלה העיראקית כשהסכים להקטין את נתח אחזקותיה של אקסון בשדה הנפט, ומאז היא מחזיקה רק ברבע מן הזיכיון. בתמורה אישרה ממשלת עיראק לאקסון לבצע את הקידוחים בחבל הכורדי, בלי שזיכיונה בעיראק ייפגע. בכך הפכה את אקסון לחברה היחידה שנהנית מזיכיון חיפוש בעיראק ובחבל הכורדי. אלא שעכשיו עלול המשך פעילותה של החברה בשדה קורנה להיפגע דווקא מכיוון אחר.

רוב נפט העיראקי מיוצא דרך המפרץ הפרסי ועובר דרך מפרצון עבדאללה (ח'ור עבדאללה), שהפך לאחרונה למוקד לעימות מדיני בין כווית לעיראק, ובין ראש ממשלת עיראק, חיידר אל־עבאדי, ליריביו הפוליטיים והציבור בעיראק. ראשיתו של הקונפליקט עוד ב–1993 כשבעקבות מלחמת המפרץ הראשונה, שורטט קו הגבול הימי בין עיראק שפלשה לכווית שלוש שנים קודם, לבין כווית. הגבול הזה נמתח לאורך קו העומק של המפרץ (שיטת TALWEG), שמעניקה לכווית מרחב ימי גדול יותר, לעומת שיטות סימון גבול אחרות, כמו אמצע המפרץ או סימון הגבול לאורך הגדה.

ב–2013, בתקופת כהונתו של ראש הממשלה נורי אל־מאלכי, אישרר הפרלמנט העיראקי את ההסכם — ומאז הוא הפך מוקד של מחלוקת בין שתי המדינות. העיראקים טוענים שממשלת אל־מאליכי מסרה בחינם את השטח לכווית בתמורה לשלמונים שהעבירה כווית לאל־מאליכי ולמקורביו, והם דורשים מאל־עבאדי להתנער מההסכם או לנסח אותו מחדש. יריביו רואים בהסכם ויתור על טריטוריה עיראקית ופגיעה בריבונותה של עיראק, בנוסף לאיום הכלכלי שההסכם מטיל על עיראק.

איום זה טמון בהחלטתן של עיראק וכווית, כל אחת בנפרד, לבנות שני נמלי מכולות עצומים בהשקעה של מיליארדי דולרים, שייעודם לשמש הבסיס הגדול ביותר במזרח התיכון להעברת נפט למדינות אסיה אירופה ולמדינות במזרח התיכון. כווית כבר השלימה את החלק העיקרי של הנמל שלה, שבו יפעלו 18 מסופי מכולות — ואילו עיראק, בשל אי־סדרים ושחיתות, עדיין מפגרת מרחק רב. הבעיה, לטענת העיראקים, היא שבניית שני הנמלים הללו עלולה לגרום לצפיפות גדולה במפרץ עבדאללה, ובעיקר לתחרות קשה בין כווית לעיראק, שכלכלתה נשענת ב–90% על יצוא הנפט.

שתי המדינות סובלות מגירעון תקציבי עמוק. גירעונה של כווית הגיע בסוף שנת התקציב שהסתיימה במארס 2016 ל–15.3 מיליארד דולר, גירעון ראשון מזה 16 שנה, ואילו עיראק צופה גירעון של 26.5 מיליארד דולר ב–2017. שתי המדינות מנסות לצמצם את הגירעון על ידי הנפקת אג"ח והלוואת מחוץ למדינה, ובשתיהן בניית נמלי המכולות היא אופק כלכלי חיוני.

אבל בעוד שעיראק מדממת כסף גדול בניהול המלחמה נגד דאעש, כווית יכולה להקדיש את רוב משאביה לפיתוח כלכלתה — ולעומת עיראק, כווית נהנית ממעמד מצוין בשוק האשראי, עם דירוג AA, לעומת דירוגה של עיראק BB מינוס. מוסדות פיננסיים, כמו קרן המטבע הבינלאומית והממשל האמריקאי של טראמפ, מוכנים לסייע לעיראק במתן הלוואות, אך הם מתנים זאת בכינון פיוס לאומי, שיבטיח את משילותו של המשטר. פיוס כזה פירושו שיתוף הוגן של הסונים ושל מיעוטים אחרים במבנה הפוליטי המורכב של המדינה, הענקת הזדמנויות עסקיות שוות לכל המיעוטים, חלוקה פרופורציונלית של כספי הסיוע בין העדות והמשך המלחמה נגד הטרור של דאעש.

לכווית לא מציבים דרישות כאלה, הממשל בה יציב ונתון בידי משפחת א־סבאח, המיעוט השיעי במדינה רגוע יחסית והיא מקושרת עם מדינות במערב, לעומת עיראק שנתפשת כמדינת חסות איראנית.

אל תוך הקלחת העיראקית ולסכסוך המדיני בין כווית לעיראק עשוי להיקרא הממשל האמריקאי, כדי להציע פתרונות למצב הכלכלי בעיראק וכדי לפשר בין עיראק לכווית. טראמפ אמנם הצליח להכעיס את עיראק, כשהצהיר שהיה על ארה"ב להשתלט על שדות הנפט העיראקים ב–2003. אבל לאחר מכן הוא גם הציע לסייע לעיראק.

מי שינהל את הדיונים עם עיראק יהיה שר החוץ טילרסון, שעלול להיחשד כמי שפועל למען האינטרסים של אקסון, הזקוקה ליחסים טובים עם ממשלת עיראק, ולא בהכרח על פי האינטרס האמריקאי. במחשבה שנייה, האם בכלל אפשר לטעון שיש הבדל או סתירה בין האינטרסים של אקסון לבין אלו של ממשל טראמפ?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות