הנגב עדיין מחכה לממשלת ישראל - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הנגב עדיין מחכה לממשלת ישראל

למרות ההשקעה הגדולה באזור, ההזנחה ארוכת השנים שסבל ממנה הנגב מצריכה שיקום ארוך ואינטנסיבי

2תגובות
צבאי נגב בעזוז
אייל ברטוב

הנגב הוא המקום הנפלא ביותר לחיות בו. אנשים רבים וטובים בוחרים לעשות זאת. הם בוחרים בנוף, במרחבים ובאוויר הטוב, בוחרים בחיי קהילה עשירים, במערכות חינוך מפותחות, במעגלים חברתיים תומכים, במנהיגות מקומית מאוחדת. בוחרים בהתפתחות ועשייה מתוך חזון ואמונה ולא מתוך חולשה או מסכנות.

כפי שכל שנה מביאה עמה את פריחת הכלניות המרהיבה לאזורנו, כך מביאות עמן השנים האחרונות פריחה של מיזמים חברתיים וכלכליים, מוסדות תרבות ושיתופי פעולה אזוריים. בעשור האחרון השקיעה המדינה רבות בנגב. השקעה בתשתיות התחבורה, בפיתוח מקורות תעסוקה והכנסה, במעבר צה"ל דרומה ועוד.

אם כך מדוע צריך לציין בכנסת את יום הנגב? האם מציינים בכנסת את יום גוש דן? או יום השרון?

מי כמוני מכירה בנפלאות האזור ובהשקעה הגדולה ומעריכה אותה, אך ההזנחה ארוכת השנים שסבל ממנה הנגב מצריכה שיקום ארוך ואינטנסיבי.

לפני כשנתיים עמדנו כולנו, תושבי הנגב, איתנים אל מול ירי טילים בלתי פוסק מעזה. מאז ועד היום אנו מאחים את הפצעים ומכסים את הצלקות. עסקים קטנים עדיין מנסים להחזיק את ראשם מעל המים, חקלאים רבים נאבקים על מקור פרנסתם, ומערכות הרווחה מתמודדות עם ריפוי ארוך ועדין של השלכות התקופה.

חוסר השוויון המשווע בין הנגב לאזורים אחרים בישראל בלתי־נתפש. האם ייתכן שבישראל ב-2017 יהיה הבדל עצום בין שירותי הבריאות במרכז לבין אותם השירותים בדרום? האם יכול להיות שתושב הנגב ימתין ארבעה חודשים לטיפול רפואי בעוד תושב המרכז יקבלו לאחר ארבעה ימים? האם יש הצדקה להשכבת חולה דרומי במסדרון בעוד חולי המרכז מקבלים תנאים אחרים?

כשבועיים עברו מאז הובער הנגב עם פינוי אום אל־חיראן. המדינה התכנסה סביב שיח תוקפני, החלטי, חד־משמעי וסטריאוטיפי בסוגית החברה הבדואית. הפערים הקיימים בין היהודים לערבים בנגב הם חבית חומר נפץ שאנו מתריעים עליה כבר שנים. ההתייחסות לחברה הבדואית על ידי מוסדות המדינה היא כישלון מתמשך של ממשלות ישראל לדורותיהן, שנטמע במציאות היומיומית ואינו מרגש עוד, לא את הציבור ולא את העומדים בראשו. האירוע הנורא יעבור ויישכח ושוב דבר לא ייעשה. אין בדברי להקל באחריותם של התושבים וההנהגה הבדואית למצבם. למלחמות הפנימיות, לפוליטיקה החמולתית ולפרשנות הבעייתית של מנהגים ומסורות, אבל למדינה, לריבון, ישנה אחריות על כל האוכלוסיות החסות תחת כנפיה. המציאות דינמית, וככל שעוברות השנים, הפתרונות הופכים קשים.

לא ניתן לציין את יום הנגב כעלה תאנה במקום לקיחת אחריות של משרדי הממשלה, שינוי בסדרי העדיפויות ועשייה משמעותית לטובת האזור ואנשיו.

בשנים האחרונות צומחת מנהיגות מקומית חזקה ברשויות המקומיות ובחברה האזרחית בנגב. מנהיגות שמאמינה בנגב, בחוזקו ובעתידו. ראשי רשויות, ארגונים אזרחים ואנשי אקדמיה, ערבים ויהודים הפועלים יחד בכדי לשפר, לטפח ולפתח את חיינו המשותפים.

אם נבחרי הציבור, ברמה הארצית יעשו כמונו - לא נצטרך לציין את יום הנגב.

הכותבת היא ראש המועצה האזורית בני שמעון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות