פחות רגולציה, יותר פיקוח

רק הפחתתה של הרגולציה תשאיר את האפיק הציבורי רלוונטי, ותמנע היסחפות של הכלכלה הישראלית לעידן של חוסר שקיפות מוחלט

אילן פלטו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הבורסה בתל אביב
אילן פלטו

לכאורה, הכותרת של מאמר זה נראית שגויה. איך ייתכן שפחות רגולציה תוביל לעלייה בשקיפות ובהיקף בפיקוח הציבורי? ובכן, רגולציה אמנם מובילה לפיקוח הדוק יותר, אבל רק בתנאי שהיא חלה על כל השחקנים בשוק.

ברגע שהרגולציה קיימת רק עבור חלק מהשחקנים בשוק נוצר "פער רגולטורי", שמוביל את החברות, באופן טבעי, לנוע לכיוון האזור שבו יש פחות רגולציה, וכך אנחנו מקבלים שוק עם הרבה רגולציה על מספר קטן של חברות, וקצת רגולציה על מספר הולך וגדל של חברות.

זה בדיוק מה שקורה בשוק ההון הישראלי. הפער הרגולטורי האדיר בין חברות ציבוריות לחברות פרטיות, לצד החשיפה התקשורתית וההתגברות של אופציות מימוניות אחרות, שאינן ציבוריות, הובילו לירידה דרמטית במספר החברות הציבוריות ומחזורי המסחר, תוך שהם מציבים אתגר אדיר להמשך קיומה של הבורסה הישראלית כמקום מפגש בין יזמים ומשקיעים, וכמקור לצמיחה, חדשנות ותעסוקה.

למעשה, רבים אף החלו לתהות אם יש הצדקה לקיומן של בורסות ברחבי העולם, זאת לאור העלייה באטרקטיביות של קרנות הגידור והפרייבט אקוויטי, שמציעות לחברות הפרטיות אופציות מימון שאינן כרוכות בחשיפה ציבורית ובעול רגולטורי מיוחד. גם בארה"ב אנו חוזים בירידה חדה בכמות ההנפקות הראשוניות ורואים חברות כגון אובר ו–Airbnb שהופכות לחברות עם שווי שוק אדיר, מבלי שנאלצו לעבור דרך הנפקה ציבורית, דבר שלא היה יכול להתרחש בעבר.

הטיעון של "סוף עידן הבורסה" מועלה על ידי גורמים שמנסים לתרץ ולהסתיר את הנתונים העגומים של הבורסה הישראלית, שסובלת מהיעדר הנפקות ראשוניות. מדובר כמובן בטענה שגויה, וברור לכל שהבורסה הישראלית היתה מוכנה להחליף את הנתונים העלובים של שוק ההנפקות הראשוניות בישראל עם כל בורסה אחרת בעולם.

אף שמדובר בטיעון שנועד להסתיר את חוסר היכולת של מקבלי ההחלטות להוביל מהלך לשיקום הבורסה הישראלית, הוא מעלה שאלות על עתידו של האפיק הציבורי: למה לחברה פרטית להפוך לציבורית? ומהו האינטרס הציבורי בקיומה של בורסה מתפקדת? אם אין בעיית מימון, והחברות ממילא מצביעות ברגליים ומעדיפות אפיקי מימון אחרים למה שנתערב? למה להתעקש על קיומה של בורסה ישראלית?

כדי לענות על שאלה זו חייבים להבין את תפקידה של הבורסה, את התרומה הכלכלית שלה ואת החשיבות של האפיק הציבורי. הבורסה היא המנגנון הטוב ביותר שבו ניתן לשתף את הציבור ברווחים של הסקטור העסקי, ועל בסיס ההשקעה בבורסה נשענת ההשקעה בחיסכון ארוך הטווח של כולנו. בנוסף, לבורסה יתרון משמעותי ציבורי אדיר — היא מכריחה את החברות הציבוריות להתנהל בשקיפות, ולדווח למשקיעים בהן על כל התרחשות משמעותית.

תארו לכם לרגע עידן ללא בורסה, שבו כל החברות הן פרטיות, ואינן מחויבות בדיווח למשקיעים ולציבור. האם הציבור היה חשוף יותר או פחות לעסקות בעלי עניין, לעסקות בחדרי חדרים, ללא פיקוח ציבורי וללא שקיפות? ניתן לקבוע בוודאות שללא האפיק הציבורי, רמת השקיפות היתה יורדת דרמטית.

מכאן עולה הדילמה החדשה שעומדת בפני מקבלי ההחלטות, בישראל ובעולם: מה הם מעדיפים, אפס פיקוח ציבורי על שוק ההון או פיקוח הגיוני על החברות הציבוריות? במצב העניינים הנוכחי, שבו המתקפה הרגולטורית על החברות הציבוריות נמשכת במלא עוזה, שעה שאפיקי המימון האחרים זוכים לפטור מפיקוח, הבחירה הטבעית היא לא להפוך לחברה ציבורית, חברות ציבוריות קיימות ימשיכו להימחק מהמסחר, והציבור יישאר ללא אפיקי השקעה ציבוריים וללא יכולת פיקוח. רק הפחתתה של הרגולציה תשאיר את האפיק הציבורי רלוונטי, ותמנע היסחפות של הכלכלה הישראלית לעידן של חוסר שקיפות מוחלט.

הכותב הוא מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker