מצוקת החברה הבדואית מתחילה באי־תעסוקת נשים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מצוקת החברה הבדואית מתחילה באי־תעסוקת נשים

על המדינה להקים אזורי תעשייה, מסחר ומלאכה בתוך היישובים הבדואים, ולקרב את מקומות העבודה אל הנשים

אשה בדואית עובדת במוקד בזק בחורה שבנגב
ג'וינט ישראל

18% בלבד מהנשים הבדואיות בדרום משולבות בשוק התעסוקה הישראלי. בשעה שהשיעור הארצי של נשים ערביות המועסקות גבוה מ–30% — 82% מהנשים הבדואיות בדרום אינן עובדות מחוץ לבית. הנשים הבדואיות בנגב הן קבוצה מוחלשת בתוך הקבוצה המוחלשת של הנשים הערביות. מדינת ישראל פועלות במגוון דרכים כדי לשנות את המצב, אבל לאור המספרים, נראה שאין זה מספיק.

ניתן להגדיר כמה סיבות לשיעור התעסוקה הנמוך. ראשית ישנם חסמים תרבותיים המונעים מנשים לצאת לעבודה או מקשים עליהן לעשות זאת. החברה הבדואית המסורתית בדרום מתקשה להסכים ליציאתן של נשים לעבודה מחוץ לגבולות הכפר, ובמיוחד נכון הדבר כשמדובר בתחומי תעסוקה כמו תיירות. העבודה במקומות כמו בתי מלון נתפשת כעבודה במקום לא צנוע. בנוסף, החברה המסורתית לא רואה באור חיובי עבודה במשמרות, שכן בנוסף לקשיים הרגילים של עבודת בשעות הלילה, נשים בדואיות נתקלות בהתנגדות מצד המשפחה לשהות מחוץ לבית בשעות החשיכה.

גם השפה מהווה קושי גדול עבור הנשים. בשל העובדה שאינן מרבות לצאת מן הכפר, בניגוד לגברים, הן אינן נחשפות לשפה העברית. כך יוצא שהעברית השגורה בפיהן היא ברמה נמוכה משמעותית מזו של נשים ערביות באזורים אחרים בישראל, וגם מזו של הגברים בדרום.

ואולם החסמים התרבותיים־חברתיים אינם היחידים. אזורי התעשייה והמסחר מרוחקים ברובם ממקומות המגורים, אין כמעט משרות בתוך היישובים הבדואים, ועל הנשים להעביר זמן רב בנסיעה אל וממקום העבודה. העובדה שהתחבורה הציבורית חסרה, הופכת פעמים רבות את ההגעה אל מקומות התעסוקה לבלתי אפשרית. יוצא מן הכלל הוא אזור התעשייה עידן הנגב, שהוקם בסמוך לרהט, ואכן הגדיל את מספר הנשים העובדות ביישוב. אזור תעשייה זה הוא דוגמה לדרך שבה ניתן להציע אלטרנטיבות ולפתור חלקית את בעיית התעסוקה של הנשים הבדואיות בדרום.

סיבה נוספת לאי השתלבותן בשוק העבודה משותפת לכל הנשים בישראל: היעדר מעונות היום והסדרי חינוך לילדים. הבעיה ביישובים הבדואים בדרום חמורה במיוחד, משום שאין כמעט מעונות יום — ויותר מכך, אין צהרונים. החינוך הציבורי לוקה, וגורם לכך שהנשים נותרות ללא הסדרים לילדיהן אחרי 13:00.

החסם האחרון הוא כמובן הדעות הקדומות של המעסיקים, שפעמים רבות מסתייגים, גם אם לא באופן מודע, מהעסקת בדואים — בין אם אלה גברים ובין אם אלה נשים.

המדינה מקדמת תעסוקה של נשים בדואיות במגוון פרויקטים, בין היתר באמצעות הפעלת מרכזי ריאן על ידי ארגון אלפנאר לקידום תעסוקת ערבים בישראל. זהו פרויקט בהובלת משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, המשרד לשוויון אזרחי, המשרד לפיתוח אזורי, משרד החקלאות ובשותפות עם הג'וינט. חלק לא קטן מהפעילות של המרכזים מתנהלת בתוך הקהילה לשינוי תודעתי תרבותי. מתקיימות הרצאות, פעילויות וסדנאות, שנועדו לקדם את רעיון תעסוקת הנשים בקרב כל חברי הקהילה תוך העצמת הנשים.

בנוסף לעבודה על שינוי עמוק ברבדים החברתיים והתרבותיים, התוכנית מקיימת הכשרות רכות, בתחומים כמו שיפור השפה העברית, העצמה אישית וסיוע לקראת ראיונות העבודה. התוכנית גם יוזמת ומפעילה הכשרות ייעודיות לענפי תעסוקה שיתאימו לנשים ולצרכים שלהן — ובמקביל, פונה למעסיקים ומנסה להתאים לנשים מקומות עבודה גם בהיבט של שעות הפעילות. לעתים, הפעילות כוללת גם תיאום של הסעה מסודרת למקום העבודה, במקום שימוש בתחבורה ציבורית, עניין שמקל על גורמים שמרניים בקהילה הבדואית לקבל את היציאה לעבודה.

הפעילויות האלה אינן מספיקות, פערי התעסוקה האדירים מחייבים צעדים נוספים. על המדינה להקים אזורי תעשייה, מסחר ומלאכה בתוך היישובים הבדואים. לקרב את מקומות העבודה אל הנשים, כך שיוכלו להגיע אליהם בקלות וללא חשש. ניתן גם ליזום ולהקים מתחמי עבודה לתעסוקת נשים, שיכולים לפתור את מרבית החסמים. המדינה צריכה למצות את הפוטנציאל היזמי בתוך הכפרים הבדואים ולעודד הקמת עסקים מקומיים. כל זאת, במקביל להקמת אזורי תעשייה על פי המודל המצליח ליד רהט. כמו כן יש להשקיע בתחבורה ציבורית ראויה על מנת להנגיש את תנועת הנשים למקומות העבודה שלהן.

לצד כל זאת, על המדינה להשקיע יותר בחינוך, לשפר את אחוזי הזכאום לבגרות, לקדם מסלולי לימוד מוכוונים לתעסוקה ולהקים תוכניות מיוחדות לשילוב נשים בדואיות באקדמיה באופן מוכוון תעסוקה. חלק מהפעילות חייבת לכלול הוראת עברית, על מנת לשפר משמעותית את העברית שלהן.

ד"ר חוג'יראת הוא מנכ"ל אלפנאר, ארגון לקידום תעסוקת ערבים בישראל ואלעמור הוא מנהל תוכניות דרום אלפנאר

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות