ישראל איבדה את הסולידריות החברתית - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ישראל איבדה את הסולידריות החברתית

בכמה פעולות פשוטות, החיים של מאוד אלפי עובדים בישראל יכולים להפוך לטובים הרבה יותר ■ זה תלוי רק בנו

תגובות

מורים ששובתים כי לא משלמים את שכרם בזמן, עובדים סוציאליים שמוחים על האלימות נגדם, עובדי קבלן (ובמיוחד מאבטחים) שמחכים ליום שבו יעברו להעסקה ישירה — עם קצת סולידריות ואכפתיות של הציבור ומנהיגיו יהיה אפשר לשפר את הכבוד העצמי, הפרנסה והמעמד החברתי של העובדים במגזרים אלה.

כבר שנים מדברים על סולידריות חברתית, על החובה של החזקים לתמוך בחלשים, על כך שהמאבקים של אוכלוסיות מעוטות הכנסה והזדמנויות (אוכלוסיות מוחלשות) יצליחו כשכוחות ממגזרים חזקים יעשו למענם שימוש בקשרים וביכולות שלהם. הרי בשם הסולידריות החברתית הבסיסית הזו טוענים מומחי האקדמיה שקצבאות הילדים חייבות להינתן בצורה אוניברסלית, כי רק כך ניתן יהיה לשמור עליהן.

למה הסולידריות הזו אינה קיימת? מדוע ועדי ההורים לא משביתים את הלימודים לאות תמיכה במורים של ילדיהם? מדוע יו"ר מרכז השלטון המקומי לא מודיע על הפסקת איסוף הזבל בגלל גילויי האלימות כלפי עובדות ועובדים סוציאליים? איך זה שיו"ר ההסתדרות לא משבית את המשק בגלל סיבה זו ואחרות — כמו העברת עובדי השמירה של מוסדות החינוך הגבוהה להעסקה ישירה של המכללות והאוניברסיטאות?

כשאין סולידריות, כשכל אחד דואג רק לחלקת האלוהים הקטנה שלו, האחראים על המדיניות והתקציבים מחככים את ידיהם בהנאה. שיטת הפרד ומשול מצליחה בלי שנדרשת כל פעולה יזומה לשם כך.

רמי שלוש

שביתת המורים שהתרחשה באחרונה היתה אולי אקט פוליטי מיותר. אבל אין ספק שמעמדם של המורים אינו מן המשופרים, וכך גם מעמדם של העובדות והעובדים הסוציאליים. במקום להבין שאלו שומרי הסף האמיתיים שלנו, מתייחסים אליהם כאל מי שהחליט ללמוד את המקצועות השוחקים הללו רק כי לא התקבל למקצועות אחרים ויוקרתיים יותר.

בשם הסולידריות שאינה קיימת אני רוצה לשאול את נשיא התאחדות התעשיינים, שר האוצר ויו"ר ההסתדרות — מדוע במשך שנים אתם דוחים בקשות לצרף את העובדות הסוציאליות והמורות לקבוצת העובדים במשק שזכאית לסיוע בהסבה מקצועית והכשרה באמצעות "קרן מעגלים" — קרן משותפת לשלושת הגופים הללו, שבקופתה מאות מיליוני שקלים המיועדים לסייע לעובדים שחוקים. האם רק מי שעובד בפסי הייצור במפעלים התעשייתיים הוא עובד שנשחק? האם מורים אחרי 25 או 30 שנים של עמידה יום־יומית מול כיתות של עשרות תלמידים אינם נשחקים? האם עובדות סוציאליות שנתקלות במשך שנים במקרים הקשים ביותר של החברה הישראלית אינן סובלות משחיקה? מדוע אין הם זכאים לסיוע מהקרן?

זו המשמעות של הסולידריות שחסרה כאן. בכמה פעולות פשוטות החיים של מאות אלפי עובדים יכולים להפוך לטובים הרבה יותר. זה תלוי רק בנו. לא את חוכמת ההמון אנחנו מחפשים, אלא את חוכמת המנהיגים. נשיאות הארגונים וההסתדרות, ראשי ועדי ההורים במערכת החינוך, ראשי השלטון המקומי ואחרים. הם אלה שיכולים בהחלטה אסטרטגית אחת לשנות כאן סדרי עולם.

הכותב הוא סמנכ"ל עמותת ידיד, המקדמת זכויות של אוכלוסיות מעוטות הכנסה והזדמנויות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם