ההסכם שעלול לערער את יציבות המערכות הפיננסיות, ושאף אחד לא מכיר - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההסכם שעלול לערער את יציבות המערכות הפיננסיות, ושאף אחד לא מכיר

הסכמים שנוגעים לציבור צריכים להיות גלויים לציבור ולזכות באישורם של הפרלמנטים במדינות החותמות

תגובות

יש דברים שנשמעים כאילו נלקחו מתיאוריית קונספירציה, אבל למעשה הם חלק מהמציאות. אם הייתם שומעים שפקידי ממשלה מ–50 מדינות דנים בהסכם שישנה לגמרי את כלכלותיהן בחשאי ומבלי לשתף את הפרלמנטים שלהם, לא הייתם חושבים שמדובר במתיחה? אבל זה מה שמתרחש במציאות: האיחוד האירופי ו–22 מדינות נוספות, ובהן ארה"ב, יפן, דרום קוריאה, טורקיה פקיסטאן וישראל, דנים בהסכם סחר ענקי ביניהן, בלי לפרסם את פרטיו ולבקש את אישור בתי המחוקקים שלהן.

הסכם המסחר בשירותים  (Trade in Services Agreement) TISA אמור להסדיר את כל הרגולציה בענף השירותים, המהווה כ–70% מהכלכלה במדינות מפותחת, כולל ענפי הבריאות, התחבורה והבנקאות, ועשוי להשפיע גם על מיסוי ושכר עובדים.

ועדת הכלכלה של הכנסת דנה בהסכם באחרונה - אחרי שנים של דיונים בין הממשלות - והדיון בוועדה היה הצהרתי בלבד, מבלי שהתקבלו בו החלטות.

למעשה, קשה לדעת מה יהיה כתוב בהסכם, מכיוון שפרטיו חסויים. אין פלא שהתקשורת אינה מסקרת אותו: אין לה מידע. מעט המידע שיש בידינו על ההסכם שאוב מההדלפות של אתר ויקיליקס השנוי במחלוקת.

מהמעט שנחשף, עולה שההסכם יחייב את הממשלות החתומות להעניק לספקים מקומיים במכרזים יחס שווה לספקים במדינות חתומות אחרות. מכיוון שעם אלה נמנות מדינות עולם שלישי כמו פרו ופרגוואי, יש יסוד לחשוש כי חברות במדינות מפותחות ייעלמו בלחץ התחרות עם העלויות הנמוכות במדינות החלשות. אם, למשל, ייאסר על ממשלה מערבית להעדיף מוקד טלפוני מקומי על מוקד ממזרח אירופה או מדרום אמריקה, יפוטרו עובדים רבים במערב, וגם בישראל.

עוד עולה מההדלפות מההסכם, כי ייאסר על מדינות להטיל הגבלות או רגולציה חדשות על פירמות מהמדינות החתומות. באנלוגיה לסחר בסחורות, אפשר לדמיין מצב שבו נגלה פתאום שאין ביצים במרכול מכיוון שתאגיד זר רכש את כל תוצרת הלולים הישראליים כדי לשווקה באירופה, ולממשלה יהיה אסור להגביל אותו.

בנוסף, עלול ההסכם לערער את יציבות המערכות הפיננסיות. אחת הסיבות לעובדה שהמערכת הפיננסית הישראלית נפגעה רק מעט ממשבר הסאב־פריים בארה"ב היתה הרגולציה על הבנקים ובתי ההשקעות בישראל (כלקח של משבר הבנקים בשנות ה–80) - בשעה שמדינות כמו איסלנד, שהתאימו עצמן לרגולציה הרופפת והכושלת בארה"ב כדי למשוך השקעות, קרסו כמגדל קלפים. סעיף נוסף אמור לאפשר לחברות לתבוע מדינות על הפרת סעיפים באמנה. כוחן של הרשות השופטת והמחוקקת יצטמצם, אולי לאפס.

בהסכם יש גם סכנה ביטחונית, במיוחד בנוגע לישראל: אנו עלולים לגלות, למשל, שחברה פקיסטאנית זכתה במכרז לשיפוץ נמלים או רכבות בישראל או לניהול מערכת המחשוב הממשלתי והצה"לי.

חשוב להבהיר: איני מתנגדת להסכמים בינלאומיים. להפך: בעולם שנהפך לשוק ענק אחד, שמתמודד עם בעיות סביבתיות עולמיות, הגירה המונית ופשיעה עולמית, שיתוף פעולה והסכמים בין מדינות הם כורח המציאות. לבעיות במאה ה–21 אין גבולות, ופתרונותיהן צריכים להיות חוצי־גבולות.

הבעיה היא לא בקיום ההסכמים, אלא באופן האישור. ראשית, הסכמים שנוגעים לציבור צריכים להיות גלויים ושקופים לציבור. שנית, הסכם שיעמוד מעל חוקים רבים וירוקן אותם מתוקף - חייב לעמוד לאישור הפרלמנטים במדינות החותמות, כולל הכנסת.

הרעיון הבסיסי ביותר בדמוקרטיה הוא שהעם הוא מחוקק, באמצעות נבחריו. אם מדובר בהסכם טוב - הכנסת צריכה לקבוע זאת; ואם לא - זאת תהיה החלטה שלה, והיא תיתן עליה דין וחשבון לציבור.

הכותבת היא רכזת המחקר בארגון המשמר החברתי

הפגנה של פעילי גרינפיס נגד כמה הסכמי סחר, בז'נווה, בספטמבר. עד כה פירסמה הקרן תחקיר נרחב אחד על הסכם הסחר טיס"א
REUTERS/Denis Balibouse



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות