מספיק עם קלישאות החדשנות - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מספיק עם קלישאות החדשנות

מה משמעותה של החדשנות לשירות הציבורי פתרון יעיל של בעיות, דיגיטציה של שירותים? מה חדשני בזה?

לסיכום השנה החולפת ולכבוד השנה החדשה, בואו נדבר על חדשנות. 2016 היתה שנת החדשנות. בינואר הוקמה הרשות לחדשנות (כי "מדען ראשי" זה מיושן), במות לחדשנות צצו כפטריות אחרי הגשם, מחיל האוויר ועד נציבות שירות המדינה. בכלל, כפי שאמר לי פקיד בכיר באחד ממשרדי הממשלה, אם רוצים לקבל תקציבים - אין טעם להקים יחידות מחקר ופיתוח, צריך להקים יחידות חדשנות.

הבעיה היא ששיח החדשנות לא עוסק בשאלה מהי בדיוק חדשנות, במה היא אמורה להתבטא או למה צריך אותה במגזר הציבורי. במקום זה אנו מוצפים בניסיונות להסביר מדוע אין חדשנות במגזר הציבורי. למשל, מדברים על כך שהכישלון להטמיע חדשנות נובע מחוסר תחרות והיעדר תמריץ להשתפר; על ביורוקרטיה כמעכבת חדשנות; על חוסר אינטגרציה בין מערכות; ועל האופי שונא הסיכונים של האדמיניסטרציה.

בהתאם, ממליצים לנו כיצד לקדם חדשנות: הקלות בתהליכי מכרזים והתקשרויות, מחויבות לעניין מצד מקבלי ההחלטות, פיתוח תהליכי עבודה שקופים, מינוי צוותים ייעודיים ומתן תמריצים, הפצת פרקטיקות מיטביות בקרב אנשי מקצוע, וכמובן - חשיבה מחוץ לקופסה.

נשמע לכם מוכר? לא בכדי. פעם קראו לזה מינהל תקין, אחר כך יעילות שלטונית, ובהמשך -- סינרגיה או אופטימיזציה. היום קוראים לזה חדשנות. כך נוצרות קלישאות.

רובוטים
בלומברג

באזז החדשנות אינו בלעדי לממשל. הוא מפרנס מומחים, מכונים ויועצים. ראש וראשון להם הוא קלייטון כריסטנסן מבית הספר למינהל עסקים בהרווארד, שספרו "הדילמה של החדשן" מ–1997 הפך אותו למעצמת חדשנות של איש אחד. בשנתיים האחרונות מתחילים להתברר גם כישלונות השיטה שהציע, ובייחוד חוסר הרלוונטיות שלה ביחס למגזר הציבורי - אבל הרכבת הזאת כבר יצאה מהתחנה.

ובתוך השכרון הזה, איש אינו יודע להסביר מה משמעותה של החדשנות למגזר הציבורי. האם הכוונה היא לפתרון יעיל של בעיות? לדיגיטציה של שירותים? אם כן, מה חדשני בזה? בנוסף, מרוב עיסוק בהפיכת השירות הציבורי להאב (Hub) ענק של חדשנות, נזנחת השאלה האם הדבר אכן נדרש. ייתכן שהתשובה לכך שלילית. אכן, הביורוקרטיה צריכה לפעול ביעילות, לפתח לעצמה פתרונות לבעיות ככל שהן מתעוררות ולתת מענה לצורכי הציבור. אבל ה"חדשנות המערערת", זאת שאמורה לשנות סדרי בראשית כהגדרתו של כריסטנסן, זאת שיש בה אלמנט חזק מאוד של סיכון - צריכה להיות נחלתו של המגזר הפרטי. תנוח דעתכם, כאשר שינויים אדירים יתחוללו בעולם, הם יגיעו לשירות הציבורי גם בלי שהוא יחפש אותם באופן אקטיבי.

הנה שתי חלופות אפשריות למדיניות החדשנות: ברמה המוסדית, חשוב מאוד להמשיך ולחזק את יחידות המחקר והאסטרטגיה בתוך רשויות השלטון. תפקיד יחידות אלה הוא להתבונן בארגון שבתוכו הן פועלות — ולהציג פתרונות משווים לבעיות המתעוררות במהלך העבודה של הרשויות. אין צורך ביחידות מיוחדות לחדשנות.

ברמה המהותית, יש להחליף את שיח החדשנות בשיח על אוריינות דיגיטלית. שיח זה יבטא את הצורך של אנשי המנגנון בשירות הציבורי בהבנה ובהתמודדות עם סוגיות כמו הבנת הזכות לפרטיות והאיומים עליה, המשמעויות של עבודה במרחב ארגוני שקוף, טיב היחסים בין אדם למכונה בשירות הציבורי, וניהול המידע הציבורי בעולם דיגיטלי.

במקום להגג על חדשנות, מוטב שכל מקבל החלטות בכיר יבין את הסוגיות העקרוניות הנוגעות להזדמנויות ולמתחים שבין טכנולוגיה, משפט, חברה וממשל - ויבין גם מדוע לא כדאי לומר "אי אפשר לעצור את הטכנולוגיה". אם לא נאמץ את התפישות האלה, נמשיך לראות יוזמות חדשנות מפוצצות וחלולות.

מנהיגים מעולים בתוך השירות הציבורי לא צריכים להיות חדשניים — חשוב יותר שיהיו בעלי אוריינות דיגיטלית.

הכותבת היא ראש פרויקט דמוקרטיה בעידן המידע, המכון הישראלי לדמוקרטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות