כחלון, חקלאות זה לא סלולר - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כחלון, חקלאות זה לא סלולר

קיומם של שטחים חקלאיים ירוקים נרחבים, מהערבה ועד לגבול הלבנון, מהווה משקל נגד למודל של מדינת "גדרה־חדרה"

תגובות

גם אם נחפש היטב, כנראה לא נמצא עיתונאים ופרשנים כלכליים שנמנעו בשנה האחרונה לדבר או לכתוב תחת כל עץ רענן על מצב החקלאות בישראל ועל הצורך בהורדת מכסים ופתיחה מאסיבית של יבוא מחו"ל, כדי להוזיל את המזון לצרכן.

נראה כי "הישגים" כמו הורדת מחירי הטונה ב–3 שקלים בחודש למשפחה, כפי שהתגאה באחרונה משרד האוצר, הפכו למולך החדש. העיסוק בחשיבות של החקלאות המקומית ובמודלים החברתיים והכלכליים הנלווים לה נהפך למשני.

ענפי החקלאות בישראל הם מהטובים בעולם ומהווים עוגן כלכלי, תעסוקתי, התיישבותי וציוני. הרפורמות המבניות שעברו קיבוצים רבים הפכו כל אחד מהם ליחידה כלכלית משוכללת, ואת רכז המשק למנהל הנבחן על פי פרמטרים המקובלים בעולם העסקי. ואולם במקום להמשיך במלאכת הפיתוח במלוא העוצמה, מוצאת עצמה החקלאות הישראלית בשנים האחרונות במשבר. ההתנגדות הגורפת של החקלאים להמשך קידום התוכניות הממוחזרות והרפורמות של האוצר, כמו הורדת מכסים, ביטול מכסות תכנון והצפת השוק ביבוא זול, נובעת מהתפישה כי חקלאות כחול־לבן היא הרבה יותר מגידול ירקות וחליבת עזים. קיומם של שטחים חקלאיים ירוקים נרחבים, מהערבה בדרום ועד לגבול הלבנון בצפון, מהווה משקל נגד למודל של מדינת "גדרה־חדרה".

הפגנה של חקלאים בערבה
ניר כפרי

שר האוצר, משה כחלון, הנישא על גלי המחאה החברתית של 2011, שוגה בהבנת המציאות הכלכלית של ישראל ב–2016. בניגוד לרפורמה שבה זכה כחלון לתהילה באמצעות הכנסת גורמים חדשים ו"רעבים" לשוק הסלולר, הרי שבענפים החקלאיים הדבר שונה בתכלית. כניסת גורם חדש לשוק החלב או העופות אינה עומדת על הפרק, עקב ההשקעות הכספיות העצומות הנדרשות והסיכון הכלכלי הגבוה. יתרה מכך, התפישה שלפיה בעזרת קידום תחרות בנוסח הרפורמה בסלולר ניתן לטפל בכל היבטי יוקר המחיה והאי־שוויון בישראל, היא שגויה מיסודה.

בכל מדינה מתקדמת, שבה קיים איזון בין כלכלת שוק לבין מדינת רווחה הוגנת, שירותים כמו חינוך, בריאות ורווחה אינם מאורגנים על ידי תחרות. ענפים אחרים, ובראשם חקלאות ותעשייה מקומית, כפופים אמנם למנגנון התחרות, אבל זוכים להגנות נרחבות מצד המדינה. עם עליית קרנה של התפישה הכלכלית הניאו־ליברלית, המקדשת את התחרות בכל מחיר, נמצאות הגנות אלה תחת התקפה, כחלק מהסכמי סחר. כתוצאה מכך, האוכלוסייה הכפרית במדינות רבות מרגישה שהשיטה הכלכלית פועלת נגדה. זה בדיוק מה שחשים החקלאים שלנו, ובצדק רב.

רפורמות כלכליות, במיוחד בתחום דינמי כמו חקלאות, הן צו השעה. עם זאת, לא ייתכן שהן יבוצעו באבחת סכין, ללא מודעות להשלכות החברתיות והכלכליות שלהן. אל לנו כחברה להשלים עם מצב שבו אלפי מגדלים ברחבי המדינה יהיו טרף קל לפוליטיקאים, המתקשים לתכנן לטווח הארוך ולספק פתרונות אמיתיים ליוקר המחיה ולאי־שוויון בישראל.

הכותב הוא מנכ"ל המכללה החברתית־כלכלית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות