העובדים הזמניים כבר אינם הערת שוליים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העובדים הזמניים כבר אינם הערת שוליים

צבירת ימי המחלה, החופשה, הכיסוי הביטוחי והפנסיה, דמי אבטלה והזכויות ליולדת ולאב טרי - כל אלה צריכים להתאים למציאות שבה חלק ניכר מכוח העבודה הוא זמני או עצמאי

מפגינים בעד יצירות מקור
תומר אפלבאום

באחרונה, נחשפנו לעוד ועוד סכסוכי עבודה מתוקשרים, הנוגעים, בין היתר, לסוגיית שילובם של עובדים זמניים בארגון. כך למשל, נקבע במסגרת הסכם השכר החדש בחברת החשמל כי 180 עובדים זמניים ייקלטו בחברה כקבועים. היבטים דומים ניתן למצוא גם בהסכמי השכר המעודכנים באל על, ובמכון התקנים. כיצד נהפכה סוגיית העובדים הזמניים לסוגיית מפתח בעולם התעסוקה, וכיצד על המעסיקים לפעול על רקע התופעה?

מאז ומתמיד עבודה נקשרה למקום פיזי ולמעסיק — פועל עבד בקו הייצור, חקלאי בשדה ובנקאי בסניף הבנק. המשרה כללה שעות קבועות, לכל עובד היה מעסיק אחד, בדרך כלל, ולכל מעסיק היה מספר קבוע של עובדים שהוא הכיר. משרות חלקיות או זמניות התקיימו בשוליים ונחשבו לפחותות ערך. הזכויות שהמדינה קבעה לעובדים נקבעו על בסיס ההסדרים הנוגעים לעובדים הקבועים, והאחריות של המעסיקים לחופשות או ביטוח פנסיוני הבטיחה שמרבית המשק יהיה מכוסה.

אך בשנים האחרונות, ברחבי העולם המערבי, הסדרים אלה הולכים ונשחקים במהירות. הייצור הפיזי ברובו עובר לעולם השלישי. מגזר השירותים עובר תהליך מהיר של אוטומציה, וכבר לא צריך פקיד בנק כדי לבצע את מרבית הפעולות בחשבון. במקביל, המגזר העצמאי גדל בקצב מסחרר. ההעסקה על בסיס זמני, כפרילאנסר או כקבלן משנה (אאוטסורסינג) כבר אינה נחלתם של עובדים חסרי מקצוע המקבלים שכר מינימום, אלא תופעה שנהפכת לנפוצה בקרב בעלי המקצועות הנחשקים והיקרים ביותר — ממתכנתים ומעצבים עד יועצים ומנהלי פרויקטים. יותר ויותר אנשים עובדים מהבית בשעות לא שגרתיות — מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה; אנשים לוקחים ימי חופש באמצע השבוע, ועובדים בשבתות; וכן הלאה. המושגים הישנים שהגדירו את עולם העבודה כבר אינם רלוונטיים עבורם.

בעולם העבודה החדש, שבו עובדים רבים יעניקו שירותים לשורה ארוכה של מעסיקים, אחד אחרי השני, או אפילו במקביל, זמניות וגמישות הן שם המשחק. אך ההסדרים הסוציאליים והחוקיים אינם מדביקים את הקצב. בישראל, למשל, עובדי קבלן מועסקים במסגרת חוק חברות כוח אדם, והעסקתם מוגבלת לתשעה חודשים או פחות. הם אינם זכאים לתשלום פיצויים או הבראה, ומעסיקם אינו מחויב להפריש עבורם לפנסיה בגין ששת החודשים הראשונים לעבודתם. מצבם של העצמאים גרוע עוד יותר. הם אינם צוברים ימי חופשה או מחלה, וסוגיית הפנסיה שלהם הוזנחה
במשך שנים.

בשוק העבודה נוצר מצב שבו זכויותיהם של העובדים הקבועים מוגנות, ואילו דווקא העובדים הזמניים, שההסדרה של החסכונות והזכויות שלהם קריטית וחשובה יותר — הם בעלי זכויות מוגבלות בלבד. הגיע הזמן להתאים את המציאות החוקית והסוציאלית לשוק העבודה החדש. זכויות העובד וההגנות הסוציאליות שלו לא צריכות להיקשר למקום העבודה, כי אם לאדם עצמו. צבירת ימי המחלה, החופשה, הכיסוי הביטוחי והפנסיה, דמי אבטלה והזכויות ליולדת ולאב טרי — כל אלה צריכים להתאים למציאות שבה חלק ניכר מכוח העבודה הוא זמני או עצמאי. על המדינה לחשוב במונחים של ותק בשוק העבודה, ולא של מעסיק ספציפי.

לטוב ולרע, העולם שבו אדם עבד במקום אחד או שניים לאורך כל חייו, עבר לבלי שוב. חלק משמעותי מהעובדים במשק איבדו עשור ואפילו שניים של הפקדות לפנסיה או של צבירת זכויות. הגיע העת למחשבה הוליסטית על שוק העבודה החדש — כזאת שתגן על כל עובד ועובדת, בלי קשר למקום או אופי ההעסקה.

הכותב הוא יו"ר קבוצת מנפאואר בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות