המדינה זוכה בפיס על חשבון החלשים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המדינה זוכה בפיס על חשבון החלשים

אם המדינה זקוקה להכנסות נוספות ממסים, ראוי שהכנסה זאת תגיע מהשכבות החזקות ולא תוך פגיעה במי שאינם יכולים להפעיל לוביסטים שילחצו בשמם על חברי הכנסת

תגובות
דוכן פיס
ניר קידר

השבועות האחרונים היו מלאים בדיונים סוערים בוועדות הכנסת על סעיפיו השונים של חוק ההסדרים. סעיף אחד לא זכה לדיון משמעותי מספיק: העלאת המס על פרסים מהימורים, הגרלות וזכיות מ–30% ל–35%.

למתבונן מן הצד, סעיף זה עשוי להישמע מוצדק וכמעט מובן מאליו. מדוע צריך להגן על אותם בני מזל שהגשימו את חלומם של רבים מאתנו, וזכו בעשרות מיליוני שקלים בלוטו, למשל? מדוע שלא נהנה כולנו מהזכייה באמצעות המס שהם ישלשלו לקופת המדינה?

אבל בפועל, הרוב המוחלט של מי שזוכים בסופו של דבר בפרס כלשהו בהגרלה, מגיעים לרגע מיוחל זה לאחר דרך חתחתים, שלרוב כרוכה בהוצאות לא מעטות. גם אותם "מיליונרים חדשים" שמצולמים עם צ'ק גדול בפנים מכוסות, הגיעו לזכייה בדרך כלל אחרי שהשקיעו סכום לא קטן ברכישת טופסי הגרלה.

גם הזוכים האלמונים פחות, אלה שמוכתרים כמנצחים הגדולים בתוכניות ריאליטי, נקלעים להוצאות משמעותיות בדרך לזכייה. הם נדרשים, בין היתר, להוציא כספים על טיפול בילדים; אם הם עצמאים, בתי העסק שלהם נקלעים להפסדים, אם הם שכירים, המשתתפים נאלצים ברוב המקרים להתפטר מעבודתם — ובכל זאת נדרשים להמשיך לשלם שכר דירה בזמן צילומי התוכנית. כל הדוגמאות האלה היו עשויות להיחשב כהוצאות שדיני המס אמורים לאפשר את קיזוזן מההכנסה, אם רק היו מתייחסים אל התחרות שבה השתתפו כ"עבודה". אך קיזוז כזה אינו מוכר כשמדובר בהכנסות מהימורים והגרלות.

האנשים שכספם מניע את שוק ההימורים החוקיים בישראל משתייכים פעמים רבות דווקא לאוכלוסיות החלשות ביותר. סקר של הקרן לידידות הראה כי 28% מהאנשים שחיים מתחת לקו העוני מדווחים כי הם נוהגים להמר באופן קבוע — והם חלק הארי של מי שמימנו את ההכנסות מהימורים בסך 9.6 מיליארד שקל בישראל ב–2015.

המדינה, במהלך שמגדיל את הפערים בחברה הישראלית עוד יותר, מטילה על האוכלוסיות החלשות נטל מס שגדל עם השנים בקצב מהיר ובשיעור גבוה משמעותית יותר מכל מס אחר. לשם השוואה, מס החברות בישראל צלל משנות ה–80. שיעורו כיום הוא 25% בלבד והכנסת אישרה את הורדתו ל–24% ב–2017, ול–23% ב–2018%.

אם המדינה זקוקה להכנסות נוספות ממסים, ראוי שהכנסה זאת תגיע מהשכבות החזקות ולא תוך פגיעה במי שאינם יכולים להפעיל לוביסטים שילחצו בשמם על חברי הכנסת. כצעד ראשון בכיוון הזה, אפשר להקטין את הטבות המס המופלגות בשווי מיליארדי שקלים שמהן נהנות חברות רבות, ישראליות ובינלאומיות, לסגור פרצות חקיקה שמאפשרות לחברות אחרות להימנע מתשלום מסים ולהגביר את האכיפה נגד אלה שמעלימות הכנסות ואינן משלמות את המס הנדרש מהן. על המדינה להפסיק לפעול היכן שקל ונוח — ולהתחיל להפעיל את מלוא כוחה ועוצמתה גם כלפי מי שיש להם אמצעים להתנגד לה.

הכותבת היא עורכת דין, מומחית למיסוי פלילי, עבירות צווארון לבן והלבנת הון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות