במקום להגיש תביעות,נתניהו יכול לעדכן את החוק - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

במקום להגיש תביעות,נתניהו יכול לעדכן את החוק

החוק בישראל אינו מתייחס לעולם האינטרנט, וחוקים רבים, ובהם חוק איסור לשון הרע, לא הותאמו לעת הטכנולוגית

תגובות

באחרונה פורסם כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שוקל לתבוע אזרח על פגיעה בשמו הטוב. האזרח, יואב סאלם (56), תושב שכונת כפר שלם בתל אביב, שיתף בעמוד הפייסבוק שלו, לפי הנטען, פרסום הפוגע בראש הממשלה ובני משפחתו.

השאלה הראשונה העולה מהאירוע הזה היא האם ראש ממשלה יכול לתבוע אזרח על פרסום בפייסבוק. התשובה על כך היא כי ראש הממשלה יכול לתבוע, בדיוק כפי שכל אזרח אחר יכול. ואולם אם לראש ממשלה יש זמן להתעסק בתביעות נגד אנשים ששיתפו פוסטים נגדו בפייסבוק, אולי כדאי שיקדיש עוד מעט מזמנו ויבדוק אם חוק איסור לשון הרע, שחוקק ב–1965, יכול להוות בסיס ראוי ומספק לתביעות כאלה. התשובה לשאלה, כך יגלה, אינה חד־משמעית.

החקיקה הישראלית עדיין אינה מתייחסת לעולם האינטרנט. בעניין הזה, חוק איסור לשון הרע אינו חריג ומצטרף לשורה של חוקים, ובהם חוק הגנת הפרטיות, שהמחוקק לא התאים אותם לעת הטכנולוגית. כך נאלצים בתי משפט לקבוע קביעות עקרוניות חדשות על המותר והאסור ברשת, כאשר בחקיקה אין כל מוצא. המציאות הזאת יוצרת חוסר אחידות בפסיקות וחוסר בהירות ביחס למותר והאסור ברשת, מצב שאינו ראוי במדינה מתוקנת.

עולם הרשתות החברתיות מאתגר בפני עצמו. השאלות ביחס להיקף האחריות של גולש ברשת חברתית על הפעולות שהוא מבצע לא רק שאינן פתורות, אלא מעלות שאלות שמבחינה ערכית אין להן תשובה חד־משמעית. יהיו שיטענו, למשל, שכאשר אדם עושה "לייק" לפוסט בפייסבוק, שמעלה אותו לפיד של כל חבריו — הוא אחראי לתפוצה הנוספת שהפוסט מקבל.

ילדים גולשים בפייסבוק. אין חוק נגד שיימינג
תומר אפלבאום

מנגד, יהיו שיטענו כי יהא זה מרחיק לכת להטיל אחריות על פעולה, ששניות בודדות עומדות בין ההחלטה לבצעה לביצועה בפועל. מכנה משותף יותר יהיה לאלה שיטענו כי שיתוף בפייסבוק מחייב הטלת אחריות על המשתף, בייחוד במקרים שבהם שותפו פוסטים פוגעניים או הרסניים מהסוג שעושה שיימינג לאנשים, שלעתים אף הובילו לתוצאות טרגיות.

על פי החוק הקיים, פרסום לצורך ביסוסה של תביעה אזרחית בגין לשון הרע, מספיק שייעשה לאדם אחד מלבד הנפגע. לצורך הגשת תלונה פלילית נגד פרסום כזה, יידרש שהוא ייעשה לפחות לשני אנשים מלבד הנפגע. תפוצה קטנה של הפרסום תוכל להשפיע על גובה הנזק שייפסק, אבל לא תחסום את בית המשפט מלקבוע כי הוצאה לשון הרע. המשמעות היא שכל הפעולות בפייסבוק יכולות בהחלט להוביל לתביעה אזרחית ואף קובלנה פלילית. זאת, אף שחוק איסור לשון הרע אינו מתייחס באופן פרטני לפרסום באינטרנט. השאלה היא אם ראוי שכך ייקבע.

היעדר ההתייחסות בחקיקה לפרסומים באינטרנט מוביל לקושי לחייב עורך של אתר או בעלי תפקידים בו בגין הפרסום שנעשה במסגרתו, והאפשרות היחידה היא לתבוע את הכותב עצמו. כאשר יודעים מי הוא, זו חצי צרה. כאשר מדובר בתוכן של גולשים המועלה באופן אנונימי — זו כבר בעיה גדולה. במקרה כזה, אין למעשה את מי לתבוע ובמשפט אזרחי אין יכולת להוכיח מי אחראי לפרסום.

לפיכך, החיבור בין המשפט לאינטרנט הוא סבוך ומעלה שאלות רבות. במציאות שבה ראש הממשלה שלנו מתפנה לטובת תביעות על פרסומים בפייסבוק, היה ראוי שהוא יבקש משרת המשפטים שלו ליזום הצעת חוק שתסדיר את הנושא. אם לא לטובת הציבור כולו, אז לפחות לטובת התביעה שלו עצמו.

הכותב עומד בראש משרד דן חי ושות' המתמחה בתקשורת, טכנולוגיה ולשון הרע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם