לחשב מסלול מחדש: הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים זקוקה להגדרת תפקיד חדשה

בהגדרה נכונה של תפקידי הרשות, גם 50 מיליון שקל - חמישית ממה שהיא מקבלת - היו מספיקים לתפקוד הולם

אמיר זיו־אב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1
אמיר זיו־אב

, שפורסם באחרונה על רקע העלייה הנמשכת במספר ההרוגים בתאונות דרכים, הוא תוצאה של תפקוד לקוי, שלא לומר חוסר תפקוד, הנובע מחוסר ידע ולא מחוסר תקציב.

הרשות תקועה בפרדיגמה שגויה של מטלות ותקציבים, וחלק משמעותי מהאנרגיה של הנהלת הרשות והדירקטוריון, במקום שיושקע בהפחתת מספר תאונות הדרכים, מושקע בדיונים וויכוחים על הפער שבין התקציב השנתי המופרז שתוכנן לה בעת הקמתה — 500 מיליון שקל — לבין התקציב בפועל, שהוא כמחצית ממנו.

שר התחבורה, ישראל כ"ץ
שר התחבורה, ישראל כ"ץצילום: עופר וקנין

בהגדרה נכונה של תפקידי הרשות, גם 50 מיליון שקל — עשירית ממה שתוכנן וחמישית ממה שהיא מקבלת — היו מספיקים לתפקוד הולם, שהיה מתבטא בהפחתה משמעותית במספר ההרוגים בתאונות דרכים.

הרשות היתה צריכה להיות גורם הסברתי בלבד, ואילו משרד התחבורה, משרד החינוך, משטרת ישראל, הרשויות המקומיות, החברה הלאומית לדרכים, חברת כביש חוצה ישראל ורכבת ישראל — היו אמורים להיות גורמי הביצוע, לרבות תקציבים בהתאם.

על הרשות להתמקד בלימוד וידיעת הקיים בעולם, במימון מחקרים באקדמיה, בגיבוש המלצות מקצועיות לגורמים הממשלתיים שהזכרתי לעיל וכן בהמלצות לכנסת בנושאים המחייבים חקיקה. זאת, בנוסף להסברה מסיבית בכנסים ובאמצעי התקשורת — ההסברה באמצעי התקשורת מתקיימת בצורה טובה גם כיום.

לצורך ביצוע מטלות אלה ניתן היה להסתפק ברשות המונה עשרה עובדים בעלי ידע, הנעזרים גם במומחים חיצוניים וכאמור, בתקציב שאינו עולה על 50 מיליון שקל לשנה.

אחת הדוגמאות לחידלון המתמשך של הרשות היא העובדה שאחרי שנים רבות של דיבורים בנושא האופניים החשמליים, אנו עומדים כיום בפני שוקת שבורה. החקיקה בנושא היא חלקית בלבד והגיעה באיחור, הרשויות המקומיות והמשטרה לא יודעות מה לעשות וכיצד לאכוף (גיל, מהירות, מדרכה, כביש, תקינה, יבוא, פיקוח, רישיון, ביטוח ועוד) והשימוש באופניים החשמליים גובה פצועים והרוגים. גיבוש תורה סדורה בנושא על ידי הרשות אינה שאלה של תקציב אלא של מודעות וידע, ויכולה היתה להיות מושלמת כבר לפני כמה שנים.

ישראל היא אלופת מדינות המערב בדריסת ילדים וזקנים במעברי החצייה, אבל מרבית מעברי החצייה מוסתרים על ידי צמחייה. הנחיית הרשויות המקומיות לגזום את הצמחייה המסתירה את מעברי החציה (ובהזדמנות זו למנוע נזילת מי השקייה לכביש, הגורמת להחלקת של רוכבי דו־גלגלי), אינה שאלה של תקציב. כך גם גיבוש הנחיות לשיפור בטיחות ההובלה במשאיות, מיתון המהירות בערים, המלצות על תיקון מוקדי סיכון, ועוד נושאים רבים שכל שדרוש בהם הוא ידע, שכל ישר ורצון טוב — ולאו דווקא תקציב משמעותי.

במקום לקדם את הבטיחות, הרשות עוסקת בעצמה: ועדות איתור לעובדים בכירים, חילופים אינסופיים של מנכ"לים ויו"רים, ריבים בין המנכ"ל ליו"ר בסוגיה האם למנכ"ל מגיע נהג צמוד וכיוצא בזה — סוגיות שבינן לבין מספר ההרוגים בתאונות דרכים אין ולא כלום.

הגדרה מחודשת של מטלות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ברוח המוצע במאמר, ובנייתה בהתאם תוך התבססות על מספר קטן של עובדים ויועצים בעלי ידע, יוזמה ומודעות לבטיחות ותקציב של 50 מיליון שקל לשנה — יוכלו להתבצע תוך חצי שנה מקבלת ההחלטה ולהביא לתוצאות ממשיות, במונחים של הפחת הרוגים בתאונות דרכים, כבר ב–2017.

ד"ר זיו־אב הוא הבעלים של זיו־אב הנדסה ולשעבר המדען הראשי של משרד התחבורה והתשתיות הלאומיות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker